אני זוכרת את הרגע הזה כל כך בבירור. עמדתי מול היומן שלי, פתוח לרווחה, כאילו הוא איזה יצור מפלצתי שמאיים לבלוע אותי. פגישות, מטלות, תזכורות - הכל צעק לי בפנים. הרגשתי שאני נחנקת.
אז הבנתי משהו: תכנון זמן הפך להיות עבורי עוד דרך לרצות את כולם, חוץ מאת עצמי. ניסיתי לדחוס הכל, להיות סופרוומן, ובדרך איבדתי את הקשר למה שבאמת חשוב לי.
היום אני רוצה לחלוק איתך את המסע שעברתי, איך הפכתי את המנורה הזו שמכירה את הלוח שנה שלי, לידידה שמזכירה לי את מי שאני רוצה להיות. לא רק מה אני צריכה לעשות.
אז איך עושים את זה?
נתחיל מזה שנשכח רגע מהשיטות המקובלות. כן, גם אני קראתי את הספרים, השתתפתי בסדנאות. אבל האמת? רובם הרגישו כמו עוד עול על הכתפיים שלי. הם דיברו על יעילות, פרודוקטיביות, ניהול משימות. אבל איפה אני בתוך כל זה?
הנקודה שמתעלמים ממנה: תכנון זמן צריך להתחיל מבפנים.
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות (Brown, 2012), אומרת שאנחנו לא יכולים לחיות חיים מלאים אם אנחנו לא מרשים לעצמנו להיות פגיעים. וזה נכון גם לתכנון זמן. אם אנחנו כל הזמן מנסים להסתיר את הפגמים שלנו, את החולשות שלנו, את הרצונות האמיתיים שלנו, אנחנו לעולם לא נוכל לתכנן את הזמן שלנו בצורה שתתאים לנו באמת.
הנה תובנה קטנה: היומן שלכם הוא השתקפות של הנשמה שלכם. אם הנשמה שלכם צועקת הצילו, היומן שלכם יראה בהתאם.
אני זוכרת תקופה שבה רציתי להיות "אשת קריירה מצליחה". מילאתי את היומן שלי בפגישות, הרצאות, נטוורקינג. אבל בפנים הרגשתי ריקנות נוראית. לא הבנתי למה.
עד שיום אחד, במהלך טיול ספונטני לים (כן, ברחתי מהעבודה!), הבנתי שאני בכלל רוצה להיות אמנית. לצייר, ליצור, להתבטא. וכל ה"הצלחה" הזו רק הרחיקה אותי מהחלום שלי.
אז שיניתי הכל. התחלתי לפנות זמן לציור, לקורסים באמנות, לפגוש אמנים אחרים. והפתעה! פתאום היה לי יותר אנרגיה, יותר מוטיבציה, יותר שמחה. גם בעבודה "הרגילה" שלי.
אבל איך עושים את זה בפועל?
אוקיי, אז הבנו שצריך לחשוב מבפנים. אבל איך מתרגמים את זה ליומן שלנו?
קודם כל, תשאלו את עצמכם את השאלות הקשות. מה באמת חשוב לכם? מה גורם לכם להרגיש חיים? מה החלומות שלכם?
אל תפחדו להיות כנים עם עצמכם. אף אחד לא צריך לראות את התשובות האלה. רק אתם.
אחרי שיש לכם רשימה של הדברים שחשובים לכם, תסתכלו על היומן שלכם. איפה הדברים האלה באים לידי ביטוי? איפה יש לכם זמן בשבילם?
יכול להיות שתגלו שאין לכם זמן בשבילם בכלל. וזה בסדר. זו נקודת התחלה.
עכשיו, תתחילו לפנות זמן.
אני יודעת, אני יודעת. זה נשמע קל, אבל זה ממש לא. יש לנו כל כך הרבה דברים שאנחנו "צריכים" לעשות. עבודה, משפחה, חברים, מטלות בית...
אבל האמת היא שרוב הדברים האלה הם לא באמת "צריכים". הם דברים שאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעשות. או דברים שאחרים מצפים מאיתנו לעשות.
אז תתחילו להגיד "לא". לאנשים, למטלות, להזמנות. לכל מה שלא משרת את המטרות שלכם.
אני יודעת, זה מפחיד. אבל זה משחרר.
הנה עוד תובנה: "לא" לעולם הוא "כן" לעצמכם.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שאמרתי "לא" לבוס שלי. הוא ביקש ממני לעבוד שעות נוספות בסוף שבוע. ואני פשוט אמרתי "לא".
הוא היה בהלם. הוא לא היה רגיל שאני אומרת "לא". אבל אני הייתי נחושה. אני רציתי ללכת לשיעור ריקוד.
ומה קרה? הוא הסכים. הוא אמר שהוא יעריך את זה שאני כנה איתו.
מאז, אני אומרת "לא" הרבה יותר. וזה הפך את החיים שלי להרבה יותר טובים.
אבל מה עושים כשאי אפשר להגיד "לא"?
אוקיי, אז לפעמים אי אפשר להגיד "לא". יש לנו אחריות, יש לנו מחויבויות.
אבל גם במקרים האלה, אפשר למצוא זמן לעצמנו.
תתחילו בקטן. אפילו 15 דקות ביום יכולות לעשות הבדל. תעשו משהו שאתם אוהבים. תקראו ספר, תצאו להליכה, תעשו מדיטציה.
חשוב שתבחרו משהו שבאמת גורם לכם להרגיש טוב. משהו שממלא את המצברים שלכם.
וזכרו, זה לא חייב להיות מושלם.
אנחנו חיים בעולם שמעריך שלמות. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להיות מושלמים בעבודה שלנו, במראה שלנו, בחיים שלנו.
אבל האמת היא שאף אחד לא מושלם. וזה בסדר.
תקבלו את הפגמים שלכם. תאהבו את עצמכם כמו שאתם.
כי בסופו של דבר, זה מה שחשוב.
(O'Brien, 2018) כותבת על איך הניסיון לרצות אחרים מרוקן אותנו. איך להתחיל להיות נאמנים לעצמנו. כי משם הכל מתחיל.
מה הלאה?
אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין נאבקת לפעמים עם היומן שלי.
אבל אני יודעת שאני בכיוון הנכון.
ואני מקווה שגם את.
אני מזמינה אותך לחשוב על זה: מה הדבר הקטן הזה שאת יכולה לעשות היום, כדי לפנות יותר זמן לדברים שחשובים לך? שתפי אותי! אשמח לשמוע.
