אני חייבת להודות, בפעם הראשונה שזה קרה לי – האינטרנט קרס אבל המקרר המשיך לקרר – צחקתי בקול רם. צחקתי מתוך הלם, מתוך ההבנה המגוחכת הזו של מה באמת חשוב. כי בואו נודה, כמה פעמים אנחנו מתלוננים על האינטרנט? על האיטיות, על הניתוקים, על זה שהסטורי של החברה הכי טובה לא נטען? מיליון פעם. אבל על המקרר? רק כשהוא מתקלקל.
אירוני, נכון?
התיישבתי על הספה, בלי סרטונים מצחיקים ביוטיוב, בלי עדכונים מהקבוצות בוואטסאפ, פשוט שקט. והסתכלתי על המקרר. עומד שם, בשקט שלו, ממלא את תפקידו נאמנה. ושאלתי את עצמי – מה הוא, המקרר, מלמד אותי על החיים?
אולי זה נשמע קצת מופרך, אבל אני חושבת שהמקרר, במובן מסוים, מייצג את הדברים הבסיסיים, החיוניים, שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם. הבריאות שלנו, המשפחה שלנו, הבית שלנו. הדברים האלה שקיימים שם תמיד, עד שהם נעלמים. ואז אנחנו מבינים כמה הם היו חשובים.
פעם, קראתי מחקר מעניין מאוניברסיטת הרווארד (Harvard Grant Study) – אחד המחקרים הארוכים ביותר בהיסטוריה, שעקב אחרי אנשים במשך עשרות שנים – ומה שהם גילו זה די פשוט: הדבר הכי חשוב לאושר ולבריאות טובה זה מערכות יחסים חזקות ויציבות. לא כסף, לא תהילה, לא קריירה מצליחה. מערכות יחסים.
זה לא מפתיע, אבל זה תמיד קצת מזעזע לשמוע את זה שוב. כי אנחנו כל כך עסוקים לרדוף אחרי הדברים ה"גדולים" – קידום בעבודה, בית יותר גדול, אוטו חדש – שאנחנו שוכחים להשקיע בדברים הקטנים, היומיומיים. שיחה עם ההורים, ארוחת ערב עם בן הזוג, חיבוק לילדים.
ועכשיו תגידו, מה הקשר למקרר? הקשר הוא שהמקרר הוא חלק מהשגרה הזו, מהבית הזה, מהחיים האלה. הוא שם כדי לשמור על האוכל שלנו טרי, כדי שנוכל להכין ארוחה טובה למשפחה שלנו. הוא לא נוצץ, הוא לא מרגש, אבל הוא הכרחי.
ואני חושבת שלפעמים, כשהאינטרנט קורס, זה תזכורת טובה להסתכל סביבנו ולהעריך את מה שיש לנו. את האנשים שאוהבים אותנו, את הבית שמגן עלינו, את האוכל שמזין אותנו. את המקרר שעובד.
אבל רגע, לפני שאתם חושבים שהפכתי לפילוסופית רוחנית, אני חייבת להודות שמייד אחרי שהערכתי את המקרר, ניסיתי לאפס את הראוטר. כי נו, אי אפשר בלי אינטרנט לגמרי.
אבל אולי, בפעם הבאה שהאינטרנט יקרוס, אני אקח רגע אחד קצר כדי להגיד תודה על הדברים הפשוטים. ואולי אפילו אכין לעצמי סנדוויץ' טעים.
אגב, זה מזכיר לי ציטוט ששמעתי פעם מחוקר בשם ד"ר ברונה בראון, שאומרת שהדבר שמבדיל בין אנשים שמחים לאנשים לא שמחים, זה לא שהם לא חווים קשיים, אלא שהם יודעים לבטא הכרת תודה על הדברים הטובים בחייהם, גם כשהם קטנים. פשוט מדהים, לא?
אז הנה תובנה קטנה לסיום: אולי השאלה היא לא "מה יקרה כשהאינטרנט יקרוס?", אלא "מה אני בוחרת לראות כשהוא קורס?".
מזמינה אתכן לחשוב על זה קצת. מה הדבר הזה, ה"מקרר" שלכן, שלרוב נשכח אבל ברגע האמת מתגלה כמשמעותי ביותר? ספרו לי, אני ממש סקרנית לשמוע!
