אוקיי, בואו נדבר על ניקוי. לא, לא הניקוי שאתן חושבות עליו. לא דיאטת מיצים של שלושה ימים (אלוהים, ניסיתי את זה פעם אחת וזה הסתיים בדמעות ופיצה). אני מדברת על ניקוי אמיתי, ניקוי עמוק של כל הרעשים, הבלגן, הרעלים שמצטברים לנו בחיים.
גדלתי במשפחה שקצת אובססיבית לניקיון, אבל לא מהסוג הסטרילי. יותר מהסוג שאמא שלי הייתה אומרת עליו: "בית נקי הוא בית שמח." אז, בתור ילדה, חשבתי שהיא מדברת על אבק וכתמים, אבל ככל שאני מתבגרת, אני מבינה שהיא התכוונה למשהו אחר לגמרי.
אז מהו בעצם ה"מתכון הסודי" הזה? זה לא חומר ניקוי פלאים שאפשר לקנות בסופר. זה יותר... גישה. זה לקחת אחריות על מה שמכניסים לחיים שלנו, ומה אנחנו בוחרים להוציא מהם.
שאלת מיליון הדולר: מה באמת מזהם את החיים שלנו?
פעם חשבתי שהמזהמים העיקריים הם אנשים שליליים או מצבים מלחיצים. זה נכון, אבל זה רק חלק מהתמונה. המזהם הכי גדול, גיליתי, הוא הרעש הפנימי שלנו. הספקות, הפחדים, הקולות האלה שאומרים לנו שאנחנו לא מספיק טובות, לא מספיק חכמות, לא מספיק... הכל.
"במחקר שפורסם בכתב העת 'Journal of Personality and Social Psychology', נמצא כי ביקורת עצמית כרונית קשורה לרמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה." (Journal of Personality and Social Psychology). ראיתן? יש הוכחה מדעית למה אני חופרת לכן!
אני זוכרת תקופה שהייתי תקועה במעגל אינסופי של השוואות ברשתות החברתיות. כל הזמן השוויתי את עצמי לאחרות, והרגשתי פשוט עלובה. זה היה כמו לשתות רעל כל יום. בסופו של דבר, הייתי חייבת לעשות "ניקוי" רציני של העמודים שאני עוקבת אחריהם, ולהתחיל לעקוב אחרי דברים שממלאים אותי השראה ולא תסכול.
רגע של גילוי: זה לא רק מה שיוצא, זה מה שנשאר.
אבל זה לא מספיק רק להוציא את הרעלים. אנחנו צריכות למלא את החלל בדברים טובים. זה כמו לנקות בית – אם רק תוציאו את הזבל, אבל לא תסדרו את הרהיטים ותכניסו אוויר, הבית עדיין ירגיש ריק ולא נעים.
אז מה אפשר להכניס במקום?
- חיבורים אמיתיים: שיחות עמוקות עם אנשים שאוהבים אותנו, פעילויות שעושות לנו טוב על הנשמה.
- יצירה: לצייר, לכתוב, לבשל, לרקוד - כל דבר שמאפשר לנו לבטא את עצמנו.
- טבע: לצאת לטייל בטבע, לנשום אוויר צח, להתבונן בנוף. מחקרים מראים שלטבע יש השפעה מרגיעה ומחדשת על הנפש. "מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הסביבתית מצביעים על כך שחשיפה לטבע מפחיתה רמות קורטיזול (הורמון הלחץ) ומשפרת את מצב הרוח." (Environmental Psychology).
האתגר האמיתי? להיות כנה עם עצמנו.
אבל הניקוי הכי חשוב, זה שמגיע מהבטן, הוא להיות כנה עם עצמנו לגבי מה באמת עושה לנו טוב ומה באמת גורם לנו סבל. זה אומר להודות בטעויות, לסלוח לעצמנו, ולהפסיק להעמיד פנים שאנחנו מי שאנחנו לא.
זה לא תמיד קל. אני מודה, יש לי עדיין ימים שאני נופלת למלכודות האלה. אבל למדתי להכיר את הסימנים המוקדמים, ולהגיד לעצמי: "אוקיי, נעמה, עצרי רגע. מה את באמת צריכה?"
הנה נקודה למחשבה: מה אם הניקוי הכי טוב שאנחנו יכולות לעשות הוא פשוט להיות יותר טובות לעצמנו?
אז, מה עכשיו? אני לא יודעת מה המתכון המושלם עבורכן. אבל אני מקווה שנתתי לכן קצת חומר למחשבה.
שתפו אותי, מה אתן חושבות? מה הדברים שמזהמים את החיים שלכן? ומה הדרכים שלכן לנקות אותם? אני באמת רוצה לדעת.
