ההורה שרציתי להיות מול ההורה שאני: המסע האמיתי אל הורות אותנטית

קטגוריה: יחסים + משפחה
Read Time: 1 min
A young, curly-haired blonde woman smiles warmly, creating a sense of relatability and authenticity. The background is soft and inviting, suggesting a supportive and understanding environment.
המאמר הזה הוא מסע אישי אל הורות אותנטית. תגלי איך לשחרר את הפרפקציוניזם, למצוא את הקול ההורי שלך, ולאהוב את הילדים שלך בצורה הכי אמיתית שיש.

זוכרת את הפעם הראשונה שהחזקתי את התינוקת שלי בידיים? דמיינתי שהכל יהיה אינסטגרמי. חיוכים מתוקים, רגעים של אושר צרוף, הבית תמיד מסודר והאמהות שלי זוהרת. חלום. אבל אז, המציאות טפחה לי בפנים. לילות בלי שינה, בכי בלתי פוסק, ותחושה מתמדת שאני לא יודעת מה אני עושה. ההורה שרציתי להיות היה רחוק שנות אור מההורה שהייתי.

הפער הזה, בין הציפייה למציאות, הוא כואב. הוא גורם לנו לפקפק בעצמנו, להרגיש אשמה, ולתהות אם אנחנו בכלל ראויות לתואר "אמא". אבל מה אם אגיד לכן שהפער הזה הוא לא כישלון, אלא הזדמנות?

ההזדמנות לגלות מי אנחנו באמת, כהורים. הזדמנות לצמוח, ללמוד, ולאהוב את הילדים שלנו בצורה הכי אותנטית שיש.

הורות היא לא מתכון, היא מסע

אני זוכרת שחיפשתי נואשות את "המדריך המושלם" להורות. קראתי ספרים, מאמרים, בלוגים. ניסיתי ליישם שיטות שונות, אבל שום דבר לא באמת עבד. למה? כי הורות היא לא מתכון. היא תהליך אישי, דינמי, שמשתנה כל הזמן.
כל ילד הוא עולם ומלואו, ומה שעובד עם ילד אחד, לא בהכרח יעבוד עם השני.

אחת התובנות הכי משמעותיות שלי הגיעה ממקור לא צפוי – מאמר על הורות קשובה ב-Psychology Today. הוא גרם לי להבין שהמפתח הוא לא בשליטה ובמשמעת, אלא בהקשבה ובאמפתיה. אבל זה לא היה קל ליישם. האוטומטים שלי, הציפיות של החברה, הלחץ העצום להיות "האמא המושלמת" – כל אלה עמדו בדרכי.

היו ימים שפשוט התפרקתי. צעקתי, התרגזתי, והרגשתי אשמה נוראית אחר כך. כן, גם אני, "המומחית", עושה טעויות. וזה בסדר.

השאלה היא לא אם אנחנו טועים, אלא מה אנחנו עושים עם הטעויות שלנו. האם אנחנו לומדים מהן? האם אנחנו מתנצלים בפני הילדים שלנו? האם אנחנו מנסים לעשות טוב יותר בפעם הבאה?

הורות "טובה מספיק": לשחרר את הפרפקציוניזם

אחת המילים הכי חשובות שלמדתי היא "טובה מספיק". מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט. ההורה "הטוב מספיק" לא צריך להיות מושלם. הוא צריך להיות שם בשביל הילד שלו, לתת לו אהבה ותמיכה, ולאפשר לו לגדול ולהתפתח בקצב שלו.
הפרפקציוניזם הוא האויב של ההורות. הוא גורם לנו להיות ביקורתיים כלפי עצמנו וכלפי הילדים שלנו, והוא מונע מאיתנו ליהנות מהרגע.

זוכרת את הפעם שהכנתי לבת שלי עוגת יום הולדת שנראתה כמו אסון? התביישתי להגיש אותה. אבל היא, בעיניים נוצצות, אמרה שזאת העוגה הכי יפה שהיא ראתה אי פעם. ברגע הזה הבנתי שהדברים הקטנים, הלא מושלמים, הם אלה שבאמת חשובים.

ואם כבר מדברים על מקורות מעוררי השראה, אני מוצאת המון ערך בתכנים של דר' ג'ודית לוקיפיל, פסיכולוגית ילדים שמדברת על הורות כאינטראקציה רגשית. היא מזכירה לי כל פעם מחדש שאני לא לבד בתחושות שלי.

למצוא את הקול ההורי האותנטי שלך

אז איך מוצאים את הקול ההורי האותנטי? איך הופכים מההורה שרצינו להיות להורה שאנחנו באמת?

  • הכירו את עצמכן: מה הערכים שלכן? מה החוזקות והחולשות שלכן? מה מעורר אתכן ומה מרגיז אתכן?

  • הקשיבו לילדים שלכן: מה הם צריכים? מה הם מרגישים? מה הם מנסים לומר לכן?

  • תנו לעצמכן חסד: אל תהיו קשות עם עצמכן. טעויות קורות. למדו מהן והמשיכו הלאה.

  • חפשו תמיכה: דברו עם חברות, בני משפחה, או אנשי מקצוע. אתן לא לבד במסע הזה.

לי לקח זמן להבין את זה, אבל בסופו של דבר, גיליתי שההורה הכי טוב שאני יכולה להיות הוא פשוט אני. עם הפגמים, החולשות, וגם החוזקות והיכולות שלי. ואתן יודעות מה? הילדים שלי אוהבים אותי בדיוק כמו שאני.

אז תנשמו עמוק, תסלחו לעצמכן, ותזכרו שהמסע הזה, למרות שהוא מאתגר, הוא גם מתנה. מתנה ללמוד, לצמוח, ולאהוב את הילדים שלכן בצורה הכי אמיתית שיש.

אני עדיין לומדת. עדיין טועה. אבל אני גם יודעת שאני עושה כמיטב יכולתי. וזה, בסופו של דבר, מה שחשוב. מה אתכן? מה הייתן רוצות לשנות בהורות שלכן? אשמח לשמוע בתגובות.