אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על הוויכוחים האלה, שנמרחים כמו מסטיק דביק, עד השעות הקטנות של הלילה. אתם יודעים, אלה שמסתיימים בפרצופים חמוצים, שתיקה רועמת, ובלילה טרוף שינה. אני יודעת, כי גם אני הייתי שם, לא פעם ולא פעמיים.
פעם, הייתי בטוחה שאם לא "אפתור" את הכל עד הסוף, אני פשוט לא אירדם. שהשדים יחגגו לי במוח כל הלילה. אבל אז, אחרי כמה לילות לבנים במיוחד (וכמה ריבים מיותרים), הבנתי משהו. משהו שאולי ישמע לכם קצת הפוך על הפוך, אבל עובד פלאים.
האמת המפתיעה: לא חייבים לפתור הכל עכשיו
שמעו, אנחנו חיים בעידן שבו הכל חייב להיות מיידי, פתור, מושלם. גם רגשות. אבל רגשות הם לא אינסטנט. הם צריכים זמן, מרחב, ולפעמים – שינה טובה. מחקרים מראים (כן, אני אוהבת מחקרים!) ששינה טובה עוזרת לנו לעבד רגשות בצורה בריאה יותר. אז למה בכוח לדחוף הכל לתוך שעתיים?
אז מה עושים? הנה כמה דברים שאני למדתי על בשרי (ועל חשבון השינה שלי):
- ההפסקה הקדושה: ממש כמו בפקודה, מכריזים על הפסקה. "אוקיי, אני אוהבת אותך, אבל אני עייפה. בוא נדבר על זה מחר בבוקר אחרי קפה." נקודה. זה לא אומר שאתם מתעלמים, זה אומר שאתם בוחרים בבריאות הנפשית שלכם (ושל הקשר שלכם).
- "אני שומע/ת אותך": לפעמים, כל מה שהצד השני צריך זה להרגיש שמקשיבים לו. אפילו אם אתם לא מסכימים. אפילו אם אתם חושבים שהוא טועה. משפט קצר כמו "אני מבין שאתה כועס" יכול לעשות פלאים. (טיפ קטן ממני: פעם אחת קראתי בספר של ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות המדהימה, על כוחה של אמפתיה – זה לגמרי שינה לי את הגישה לריבים).
- הגבולות שלי, הגבולות שלך: זה אולי נשמע מוזר, אבל חשוב להגדיר גבולות גם בתוך ריב. מה מותר להגיד ומה אסור? מה פוגע מדי? (לדוגמה, אצלנו בבית, להזכיר דברים מהעבר הרחוק זה טאבו מוחלט). הגבולות האלה עוזרים לשמור על כבוד הדדי, גם כשקשה.
- הנשימה המאזנת: רגע לפני שאתם מתפוצצים, קחו נשימה עמוקה. אחת. שתיים. שלוש. זה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. מחקרים מראים (שוב אני והמחקרים…) שנשימה עמוקה מפעילה את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שעוזרת להרגיע את הגוף והנפש. מי היה מאמין?
- החיבוק המרפא: לפעמים, מילה טובה או חיבוק יכולים להמיס את הקרח. גם אם אתם עדיין כועסים. זה לא אומר שאתם מוותרים על העמדות שלכם, זה אומר שאתם זוכרים שאכפת לכם מהצד השני.
- לשאול את השאלות הנכונות: במקום לתקוף או להאשים, נסו לשאול שאלות פתוחות שמזמינות שיחה אמיתית. "מה גרם לך להרגיש ככה?" "מה אתה צריך ממני עכשיו?" "איך אפשר לפתור את זה ביחד?" (אני מודה, לקח לי זמן להבין את זה. פעם הייתי ישר קופצת למסקנות, ואז הייתי מתפלאת למה הריב רק הולך ומחמיר).
למה זה כל כך קשה לנו, בעצם?
אני חושבת שחלק גדול מזה קשור לפחד. פחד לאבד שליטה, פחד לאבד את הצד השני, פחד מלהיות פגיעים. אבל האמת היא, שדווקא הפגיעות הזאת, היכולת להודות שאנחנו לא מושלמים, היא מה שמחזקת את הקשר.
אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם באמצע ריב לילי, תזכרו: לא הכל חייב להיפתר עכשיו. לפעמים, שינה טובה היא התרופה הכי טובה.
שאלה למחשבה לפני השינה: איזה צעד קטן אחד אתם יכולים לעשות הלילה כדי לכבות את הלהבות וללכת לישון בשלום? אני באמת רוצה לדעת! שתפו אותי בתגובות. לילה טוב לכולם!
