האמת? אף אחד לא באמת מלמד אותך איך להיכשל. מלמדים אותך איך להצליח, איך להשיג, איך לכבוש. אבל מה קורה כשנופלים? כשכל התוכניות מתרסקות לך מול הפרצוף?
פעם, הייתי בטוחה שאם אעבוד מספיק קשה, אהיה מספיק מוכשרת, אז הכל יסתדר. טעות.
הנה משהו שלמדתי על בשרי: החיים לא מבטיחים לך הצלחה, הם מבטיחים לך כישלונות. השאלה היא לא איך להימנע מהם, אלא איך לקום מהם.
ואני שואלת – האם באמת מלמדים אותנו איך לקום?
אני זוכרת תקופה שבה הרגשתי כמו כישלון מהלך. עסק שהקמתי קרס, מערכת יחסים משמעותית הסתיימה, והרגשתי כאילו אני צוללת לתהום בלי תחתית. שנאתי את המילה "כישלון". היא הרגישה כמו כתם שלא ניתן להסיר.
לקח לי זמן להבין שכישלון הוא לא סוף הסיפור, הוא רק חלק מהפרק. וכן, זה פרק מכוער, כואב ומעצבן, אבל גם הוא מלמד אותך שיעורים חשובים.
אבל רגע, איך משנים את הפרספקטיבה הזו? איך הופכים את הלימון ללימונדה, כמו שאומרים?
מקור ראשון שלמדתי ממנו המון היה הספר "Mindset" של קרול דווק. הספר הזה הראה לי את ההבדל בין תפיסת חשיבה מקובעת לתפיסת חשיבה מתפתחת. בתפיסת חשיבה מקובעת, כישלון נתפס כהוכחה לחוסר יכולת. בתפיסת חשיבה מתפתחת, כישלון נתפס כהזדמנות ללמידה וצמיחה.
אבל תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. איך מיישמים את זה בחיים האמיתיים, כשאתה שוכב על הרצפה ומנסה לנשום?
אז הנה כמה תובנות שלמדתי בדרך הקשה:
- דבר ראשון, תרשה לעצמך להרגיש. אל תנסה לברוח מהכאב, מהתסכול, מהכעס. תן לעצמך זמן להתאבל על מה שאבד. זה בסדר לבכות, זה בסדר לכעוס, זה בסדר להרגיש הכל.
- אחר כך, תתחיל לשאול שאלות. אבל לא שאלות שמאשימות אותך או אחרים. שאל שאלות כמו: מה למדתי מזה? מה הייתי עושה אחרת בפעם הבאה? אילו הזדמנויות חדשות נפתחו לי בעקבות הכישלון הזה?
- חפש משמעות. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. למה זה קרה לך? מה היית צריך ללמוד? איך אתה יכול להשתמש בכישלון הזה כדי להפוך לאדם טוב יותר?
אבל רגע, האם זה לא קצת יותר מדי אופטימי? האם זה לא קצת מתעלם מהעובדה שכישלון הוא פשוט… חרא?
אולי. אבל הנה משהו נוסף שלמדתי: אף אחד לא מצפה ממך להיות מושלם. אף אחד לא מצפה ממך להצליח בכל דבר שאתה עושה.
מה שחשוב זה איך אתה מגיב כשאתה נופל. האם אתה מרים את עצמך ומתחיל לצעוד שוב, או שאתה נשאר לשכב על הרצפה ומקונן על מר גורלך?
מקור שני שמאוד עזר לי הוא הרצאת TED של ברנה בראון על פגיעות. היא מדברת על כך שאנחנו חוששים להיחשף ולהיות פגיעים, כי אנחנו מפחדים להידחות, להישפט או להרגיש לא מספיק טובים. אבל האמת היא, שפגיעות היא המפתח לאותנטיות, לאהבה ולחיבור.
אז תרשה לעצמך להיות פגיע. תשתף אחרים במה שאתה עובר. תבקש עזרה. אתה לא חייב לעבור את זה לבד.
וכן, זה קשה. זה מפחיד. זה דורש אומץ.
אבל אני מבטיחה לך, זה שווה את זה.
כי בסופו של דבר, הכישלונות שלנו הם אלה שמגדירים אותנו. הם אלה שמעצבים אותנו. הם אלה שהופכים אותנו למי שאנחנו.
וזה בסדר.
זה אפילו יפה.
אני עדיין לומדת. עדיין נכשלת לפעמים. עדיין מרגישה אבודה ומבולבלת.
אבל אני גם יודעת שאני חזקה יותר ממה שחשבתי. שאני יכולה להתמודד עם כל מה שהחיים יזרקו עלי.
וזה בזכות הכישלונות שלי.
אז מה השיחה שאף אחד לא מכין אותך אליה? השיחה על איך לקבל את הכישלון כחלק בלתי נפרד מהמסע שלך. השיחה על איך להשתמש בו כדי לצמוח, להתפתח ולהפוך לאדם טוב יותר.
עכשיו, תגיד לי, איך אתם מתמודדים עם כישלון? אני באמת רוצה לדעת.
