אני מודה, יש לי חולשה לטוסטרים. לא יודעת מה זה, משהו בנוסטלגיה של הילדות, בריח של הלחם הקלוי... אבל האמת היא שבבית שלי קבורים לא מעט טוסטרים שנכנעו לקרב מול פירורי הלחם העקשניים. הייתן מאמינות?
אחד מהם, טוסטר נירוסטה יפהפה שקיבלתי במתנה, הפך ל"זומבי" אמיתי. הוא פשוט... הפסיק לתפקד. לא נדלק, לא מוציא חום, כלום. אחרי כמה ניסיונות נואשים לתקן אותו, הנחתי אותו בצד, בפינה חשוכה בארון, ופשוט ויתרתי. אמרתי לעצמי, "טוב, קורה. נקנה חדש."
אבל אז, יום אחד, כשניקיתי את הארון, הזומבי הזה שוב נגלה אליי. והפעם, במקום להרגיש תסכול, הרגשתי... צער? זה נשמע מטופש, אני יודעת, אבל היה משהו עצוב בטוסטר הזה, מושבת, חסר תועלת. זה גרם לי לחשוב – האם אנחנו מוותרים מהר מדי על דברים? על אנשים? על עצמנו?
אז החלטתי לתת לטוסטר הזה הזדמנות שנייה. או שלישית, או רביעית... מי סופר?
המסע אל תוך הבטן של הטוסטר (ולמה יוטיוב הוא חבר טוב)
האמת? אני לא מבינה גדולה בחשמל. אבל אני אוהבת אתגרים. פניתי למקור הידע הנאמן שלי – יוטיוב. כן, כן, צחקתן, אבל שם מצאתי מדריכים מעולים לתיקון טוסטרים. גיליתי שיש קהילה שלמה של אנשים שמשקמים מכשירי חשמל ביתיים! מי היה מאמין?
המדריך הראשון שעקבתי אחריו המליץ לבדוק את גוף החימום. "גוף חימום?" מלמלתי לעצמי, "מה זה בכלל?" אחרי קצת מחקר, הבנתי שמדובר בסלילים האלה שמחממים את הלחם. הסתבר שהם יכולים להישרף.
אבל כאן התחילה הבעיה האמיתית. איך בכלל פותחים טוסטר?!
אחרי מאבק ממושך עם הברגים העקשנים, הצלחתי לפתוח את הטוסטר. ואז, הבנתי שאני לא ממש יודעת מה אני עושה. גוף החימום נראה בסדר, אבל מה הלאה?
הטעות שעשתה לי כאב ראש (וגילתה לי משהו על עצמי)
ניסיתי לבדוק את החוטים, אבל לא ממש הבנתי מה אני מחפשת. בסופו של דבר, בטעות, גרמתי לקצר! ניצוצות עפו לכל עבר, והטוסטר התחיל להעלות עשן. נבהלתי נורא!
בדיעבד, הבנתי שעשיתי טעות קריטית: לא ניתקתי את הטוסטר מהחשמל. טיפשה שכמותי!
באותו רגע, הרגשתי תסכול עצום. רציתי פשוט לוותר, לזרוק את הטוסטר לפח ולקנות חדש. אבל אז נזכרתי למה התחלתי את כל זה מלכתחילה. זה לא היה רק תיקון טוסטר, זה היה גם שיעור על התמדה, על לא לוותר לעצמי בקלות.
רגע האאוריקה (והשיחה המוזרה עם טכנאי חשמל)
אחרי שהרגעתי את עצמי, החלטתי לנסות שוב. הפעם, עם יותר זהירות. בדקתי שוב את כל החוטים, את כל החיבורים. ואז, שמתי לב למשהו קטן, כמעט בלתי נראה – חוט אחד היה מנותק.
התקשרתי לחבר שלי, טכנאי חשמל במקצועו (כן, יש לי אחד כזה!). הוא הסביר לי איך לחבר את החוט בצורה בטוחה.
ואז, הגיע הרגע הגדול. חיברתי את הטוסטר לחשמל, לחצתי על הכפתור... והוא נדלק!
שמעתן? הטוסטר חזר לחיים!
הטוסטר חזר לחיים – ומה איתי?
אני יודעת, זה נשמע כמו סיפור קטן, טיפשי אפילו. אבל בשבילי, זה היה הרבה יותר מזה. זה היה שיעור על התמדה, על למידה, על לא לוותר בקלות.
אז בפעם הבאה שאתן מרגישות שהחיים זורקים עליכן לימון, תזכרו את הטוסטר הזומבי שלי. תזכרו שלפעמים, כל מה שצריך זה קצת סבלנות, קצת יוטיוב, וחבר טכנאי חשמל אחד כדי להחזיר את הניצוץ לחיים.
ואולי, רק אולי, הטוסטר הזה לימד אותי משהו גם על איך לתת הזדמנות שנייה לעצמי. כי כולנו זומבים קטנים לפעמים, לא?
תחשבו על זה.
