אוקיי, בואו נדבר על משהו רציני. רציני מאוד. הקרב על השלט. כן, כן, אני יודעת, זה נשמע קצת מטופש, אבל תודו שזה נושא שמצליח להוציא מאיתנו רגשות עזים, לפעמים אפילו בלי שנשים לב.
פעם, הייתי בטוחה שהמאבק על השלט הוא פשוט עניין של טעם. אני אוהבת דרמות תקופתיות, בן הזוג שלי מעדיף ספורט. פשוט, נכון? לא ממש.
האסימון שנפל לי: זה לא רק עניין של מה רואים, אלא איך רואים את זה ביחד.
אז מה עושים? איך מנווטים את הדינמיקה הזו, כדי שהערב המשותף לא יהפוך לזירת קרב?
השלט הוא רק סימפטום – הנה מה שבאמת קורה
לפני שנגיע לפתרונות מעשיים (ויש כמה מפתיעים!), חשוב להבין מה באמת עומד מאחורי המאבק הזה. הרבה פעמים, זה לא באמת על התוכנית הספציפית. זה על:
- תשומת לב: מי מרגיש ששומעים אותו, שרואים אותו?
- שליטה: מי מרגיש שיש לו קול בהחלטות המשותפות?
- חיבור: האם אנחנו באמת רוצים לבלות זמן ביחד, או רק מחפשים דרך להעביר את הזמן?
אני זוכרת תקופה שהייתי חוזרת הביתה מהעבודה מותשת, כל מה שרציתי זה לשקוע באיזו סדרת ריאליטי קלילה. אבל הבנתי שהצורך הזה שלי התנגש עם הרצון של בן הזוג שלי לראות חדשות ולדבר על דברים רציניים. הייתי מתעצבנת, והוא היה מרגיש שאני לא מתעניינת בו. נוצר מעגל קסמים שלילי.
מחקרים (כן, יש מחקרים על זה!) מראים שתקשורת לקויה היא אחד הגורמים העיקריים לקונפליקטים בזוגיות (מקור: Journal of Family Psychology). אבל רגע, לפני שניפול לייאוש, יש גם חדשות טובות!
פתרונות עובדים – כן, באמת!
אז איך יוצאים מהלופ הזה? הנה כמה דברים שלמדתי בדרך הקשה (וגם כמה מצאתי במחקרים, כי חייבים גיבוי מקצועי, נכון?):
- "ערב שידורים מתוכנן": נשמע קצת פורמלי, אבל תאמינו לי, זה עובד. קובעים מראש מה רואים ומתי. זה נותן תחושת שליטה ושוויון. אפשר אפילו להכין "לוח שידורים" חמוד. קצת גימיקי, אבל היי, לפעמים זה כל מה שצריך.
- "השלט עובר ידיים": מתחלפים כל פרק, כל שעה, או כל דבר אחר שנראה לכם הוגן. זה מזכיר לי את ימי הילדות שלי, כשהיינו מתחלקים במשחקים. זה עובד באותה מידה גם היום.
- ערב בלי טלוויזיה! קשה לי להאמין שאני אומרת את זה, אבל לפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא פשוט לכבות את המסך. לשחק משחק קופסה, לצאת לטיול, לדבר על דברים חשובים. אתם יודעים, דברים שבני אדם עושים.
אבל רגע, מה עם הפתרון המפתיע?
אוקיי, אז דיברנו על פתרונות מעשיים, אבל הנה משהו שאף אחד לא מדבר עליו: האפשרות לא להסכים.
כן, שמעתם נכון. לא חייבים לראות הכל ביחד. לפעמים, הפתרון הטוב ביותר הוא פשוט לראות את מה שאוהבים, לבד, בחדר אחר. זה לא אומר שאוהבים פחות אחד את השני, זה אומר שמכבדים את הצרכים האישיים.
אני זוכרת שפעם הרגשתי ממש אשמה אם לא בילינו כל רגע פנוי ביחד. אבל הבנתי שזה לא בריא. מצאתי את עצמי רואה תוכניות שלא עניינו אותי רק כדי לרצות את בן הזוג שלי, והוא מצידו, ראה סדרות היסטוריות ארוכות בשבילי. שנינו סבלנו בשקט.
קצת תובנות אישיות:
אני למדתי, שהמאבק על השלט הוא הרבה פעמים ביטוי למאבקים אחרים בזוגיות. ברגע שהתחלנו לדבר על הדברים שבאמת מפריעים לנו, פתאום השלט הפסיק להיות כזה משמעותי. זה כאילו, ברגע ששומעים אותך, לא משנה אם רואים את התוכנית שאת רוצה.
אז מה השורה התחתונה?
השלט רחוק הוא רק תירוץ. מה שבאמת חשוב זה:
- להקשיב אחד לשני
- לכבד את הצרכים של השני
- לא לפחד לא להסכים
ועוד משהו קטן לסיום: זה בסדר גמור לאהוב דברים שונים. זה מה שהופך אותנו למעניינים.
עכשיו תגידו לי, מה הקרב על השלט לימד אתכם על עצמכם ועל הזוגיות שלכם? ספרו לי בתגובות!
