אני זוכרת את היום שבו ניסיתי לתקן את הניאגרה. חשבתי לעצמי, "נו, מה כבר יכול להיות?". שעתיים אחר כך, רטובה מכף רגל ועד ראש, עם חדר אמבטיה מוצף ומבט מבויש בעיניים, הבנתי שהגאווה שלי עלתה לי ביוקר. זה היה הלקח הראשון שלי ב"מתי להרים ידיים ולהזמין מקצוען".
אבל האמת? זה לא רק עניין של אינסטלציה. זה נוגע לכל תחום בחיים. אנחנו חיים בעידן שמעודד אותנו להיות "עצמאיים", "יעילים", "מולטי-טסקינג". אבל מתי העצמאות הזו הופכת לעקשנות? ומתי היעילות הופכת לחוסר יעילות משווע?
תחשבו על זה רגע. כמה פעמים מצאתם את עצמכם מבזבזים שעות על משהו שלמישהו אחר היה לוקח דקות? אני בטוחה שלא מעט.
אז איך בכל זאת יודעים? איך מזהים את הנקודה הזו שבה צריך להרים ידיים ולהגיד, "אוקיי, אני צריך עזרה"?
אני חושבת שהתשובה טמונה בשאלה אחרת: מה המחיר האמיתי שאני משלם על העקשנות שלי?
המחיר הסמוי של ה"אני יכול לבד"
המחיר הוא לא רק כסף. הוא זמן, אנרגיה, עצבים, ולפעמים גם בריאות. כשאתם נאבקים לבד, אתם מוותרים על דברים אחרים. זמן עם המשפחה, פרויקט בעבודה שחשוב לכם, או סתם ערב רגוע עם ספר טוב.
אני זוכרת תקופה שניסיתי לבנות אתר אינטרנט לבד. קראתי מדריכים, ראיתי סרטונים, התייעצתי עם חברים. אבל ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני פשוט מסתבכת יותר ויותר. התסכול גבר, המוטיבציה ירדה, והאתר נשאר תקוע.
בסופו של דבר, החלטתי להזמין מעצב אתרים מקצועי. והאמת? זה היה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי. לא רק שהאתר היה מוכן תוך זמן קצר, הוא גם נראה הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לעשות לבד.
ואז עלתה בי המחשבה: יכולתי לחסוך לעצמי כל כך הרבה כאב ראש אם הייתי עושה את זה מלכתחילה!
אבל אז הבנתי עוד משהו. זה לא רק עניין של לחסוך זמן וכסף. זה גם עניין של ללמוד להעריך את היכולות של אחרים.
למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?
האמת, אני חושבת שהרבה פעמים זה קשור לאגו. אנחנו רוצים להוכיח לעצמנו ולאחרים שאנחנו מסוגלים להכל. אנחנו מפחדים להיראות חלשים או לא מוכשרים.
אבל האמת היא שאין בושה בלבקש עזרה. להיפך, זה סימן של עוצמה. זה מראה שאתם מודעים למגבלות שלכם, ושיש לכם את הביטחון להודות בהן.
בספר "Dare to Lead" (ברה"ן להנהיג) של ברנה בראון (Brené Brown) היא מדברת על החשיבות של פגיעות (Vulnerability) בהנהגה. היא טוענת שלהיות פגיע זה לא חולשה, אלא הכוח האמיתי שלנו. כשאנחנו מוכנים להודות בטעויות שלנו, לבקש עזרה, ולשתף בפחדים שלנו, אנחנו יוצרים קשרים אמיתיים עם אחרים, ומעוררים בהם השראה.
וזה נכון גם בחיים האישיים. כשאנחנו מוכנים להיות פגיעים, אנחנו מאפשרים לאחרים להתקרב אלינו, וליצור איתנו קשרים עמוקים יותר.
לפי מחקר שפורסם ב-"Journal of Personality and Social Psychology" (כתב העת לפסיכולוגיה חברתית ואישיות), אנשים שמבקשים עזרה נתפסים כבעלי יכולת גבוהה יותר, ולא להפך. המחקר מצא שאנחנו נוטים לחשוב שאנשים שמבקשים עזרה הם חכמים מספיק כדי להבין שהם צריכים עזרה, ויש להם את הביטחון לבקש אותה.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך לומדים להרים ידיים בזמן?
מתי להרים ידיים? 3 סימנים ברורים
- כשאתם מרגישים תסכול מתמשך: אם אתם מוצאים את עצמכם נאבקים שוב ושוב עם אותה בעיה, ואתם מרגישים שאתם פשוט דורכים במקום, זה סימן שכדאי לשקול להזמין מקצוען.
- כשאתם מבזבזים יותר מדי זמן: הזמן שלכם יקר. אם אתם מבזבזים שעות על משהו שלמישהו אחר היה לוקח דקות, זה סימן שאתם צריכים להתמקד במה שאתם טובים בו, ולהשאיר את השאר למומחים.
- כשאתם עושים יותר נזק מתועלת: לפעמים, הניסיונות שלנו לעזור רק מחמירים את המצב. אם אתם רואים שאתם עושים יותר נזק מתועלת, זה סימן שכדאי לעצור, לקחת נשימה, ולהזמין מישהו שיודע מה הוא עושה.
אבל רגע, לפני שאתם רצים להזמין איש מקצוע, חשוב לעשות שיעורי בית. תבדקו המלצות, תקראו ביקורות, ותשאלו שאלות. אל תתפשרו על איכות.
ואם אתם עדיין מתלבטים? תזכרו את הניאגרה שלי. לפעמים, הלקח הכי טוב שאנחנו יכולים ללמוד הוא לדעת מתי להרים ידיים. זה לא סימן לחולשה, אלא סימן לחוכמה. זה סימן שאתם מעריכים את הזמן שלכם, את האנרגיה שלכם, ואת השפיות שלכם.
אז מתי אתם מתכוונים להרים ידיים בפעם הבאה?
