היי, אני נעמה. ואני מודה, תמיד הייתי קצת... אובססיבית לספרים. לא רק לקרוא אותם (טוב, גם), אלא גם לארגן, למיין, ולסדר אותם. אבל משהו קרה לי כשהבנתי שמספיק לי בלוקים פשוטים כדי לבנות להם בית.
זוכרים את משחקי הילדות האלה, עם קוביות העץ הפשוטות? אז דמיינו את הקוביות האלה, רק בגדול. מספיק גדול כדי להחזיק את "החטא ועונשו" בלי להתמוטט באמצע הלילה.
אבל רגע, למה בכלל לבנות ספריה? לא יותר פשוט לקנות אחת מוכנה באיקאה? תכף נגיע לזה.
אז איך בכלל הגעתי לרעיון הזה? זה התחיל בתסכול. עברתי דירה. שוב. והספריה הישנה שלי פשוט לא התאימה. היא הייתה גדולה מדי, קטנה מדי, עמוקה מדי... אתם מכירים את זה. ואז פתאום זה היכה בי: למה אני צריכה להגביל את עצמי למידות סטנדרטיות? למה שאני לא אצור משהו שמתאים בדיוק לי?
אבל האמת? זה היה מפחיד. אני? לבנות ספריה? אני בקושי יודעת להרכיב רהיטים מוכנים!
רגע של גילוי: הפחד הזה, הוא בדיוק המקום שבו קורים הדברים הכי מעניינים.
אז התחלתי לחקור. קראתי בלוגים של נגרים חובבים (הנה מקור מפתיע: הסתבר שיש קהילה שלמה של אנשים שחיים ונושמים עץ!), צפיתי ביוטיוב (תודה לאל על יוטיוב!), ודיברתי עם חברים שהבינו קצת יותר ממני בעבודות ידיים.
ואז גיליתי משהו מדהים: לבנות ספריה זה לא רק עניין של מסמרים ופטיש. זה עניין של תכנון, יצירתיות, והרבה סבלנות.
אבל רגע לפני שאני מתחילה להסביר על סוגי העץ ואיך לחתוך קרשים ישר, בואו נדבר על למה בכלל שווה לעשות את זה.
למה דווקא בלוקים?
אוקיי, אז הנה התובנה המפתיעה שהבטחתי: בניית ספריה מבלוקים היא לא רק דרך ליצור רהיט פונקציונלי. זה גם תהליך של יצירת מרחב אישי, של חיבור לעצמך, ושל גילוי מחדש של הכוח שלך.
חשבתם פעם על זה שרוב הרהיטים שלנו הם גנריים? הם נוצרו במפעל, על ידי מכונות, עבור קהל יעד רחב. הם לא מספרים שום סיפור.
אבל ספריה שבניתם בעצמכם? היא מספרת סיפור. סיפור על הזיעה, על התסכול, על הרגעים הקטנים של ניצחון כשקרש סוף סוף מתיישב בדיוק במקום.
ומה עם המידות?
אחת השאלות הראשונות שעולות היא, איך מתאימים את הבלוקים למידות של הספרים? הרי ספרים מגיעים בכל מיני גדלים. אז הנה טריק: התחילו מהספרים הכי גדולים שלכם. תמדדו אותם, ותראו כמה מקום אתם צריכים. אחר כך, חלקו את השטח הנותר למדפים קטנים יותר.
אני גיליתי, למשל, שאני צריכה מדף מיוחד עבור ספרי האומנות הענקיים שלי. ומדף אחר, צר ועמוק, עבור ספרי השירה הקטנים.
מקורות השראה מפתיעים
אחד הדברים הכי מגניבים בתהליך הזה היה לחפש השראה ממקומות לא צפויים. למשל, גיליתי שבבלוגים של עיצוב פנים יפני יש רעיונות מדהימים לאחסון ספרים בצורה מינימליסטית ויעילה. הם מתמקדים בניצול מקסימלי של המרחב, ובהדגשת היופי הטבעי של החומרים.
גם בספרי ילדים מצאתי השראה! ראיתי איך הם משחקים עם צבעים וצורות כדי ליצור עולם דמיוני. ואז חשבתי, למה שהספריה שלי לא תהיה קצת יותר כיפית?
הכישלונות שלי (כדי שאתם לא תחזרו עליהם)
אוקיי, הגיע הזמן להיות כנה. לא הכל הלך חלק. היו לי כמה פאשלות רציניות. למשל, בהתחלה לא הקפדתי למדוד הכל בצורה מדויקת. ומה קרה? המדפים היו עקומים! הייתי צריכה לפרק הכל ולהתחיל מחדש.
וגם, טעיתי כשחשבתי שאני יכולה לחסוך כסף ולקנות עץ זול. הסתבר שהעץ הזול היה רך מדי, ולא החזיק מעמד. למדתי על בשרי ששווה להשקיע קצת יותר בעץ איכותי.
ומה עם עניין העלות?
אני יודעת מה אתם חושבים: "נעמה, כל זה נשמע נהדר, אבל זה בטח עולה הון!"
אז כן, זה יכול להיות יקר. אבל זה לא חייב להיות. אפשר למצוא עץ ממוחזר, או לבדוק באתרים של "יד שנייה". לפעמים אנשים מוכרים קרשים במחירים מצחיקים.
השיעור הכי חשוב שלמדתי
אבל השיעור הכי חשוב שלמדתי הוא שזה לא רק עניין של כסף. זה עניין של זמן, סבלנות, והשקעה. כשאתם בונים משהו בעצמכם, אתם משקיעים בו חלק מהנשמה שלכם.
ואז, כשאתם מסיימים, אתם לא רק מקבלים ספריה. אתם מקבלים חתיכת אמנות, סיפור אישי, תזכורת לכוח היצירתי שלכם.
אז... מה אתם אומרים? מוכנים לנסות?
עוד נקודה למחשבה: האם יצא לכם פעם לבנות משהו בעצמכם, גם אם זה הדבר הכי קטן? איך זה גרם לכם להרגיש?
