האמת? תמיד פחדתי מהרגע הזה. "אימא משועממת מחפשת רעיונות להעסיק את הילדים" - זה תמיד הרגיש לי כמו סיוט. כאילו אני אמורה להיות איזה ליצן קרקס, ממציאה פעילויות כל הזמן. נו, כמו שאומרים בפרסומות.
אבל אז, גיליתי משהו. משהו ששינה לי את כל התמונה.
(רגע, לפני שאגלה, תשאלו את עצמכן: מה הפעם האחרונה שבאמת הקשבתן לילדים שלכן? הקשבתן באמת, לא רק כדי לענות או לכוון?)
אז, לפני כמה חודשים, הבן שלי, אורי, התחיל להגיד שהוא רוצה לבנות "עיר לגו". אמרתי לעצמי, "נו טוב, לגו זה תמיד טוב". אבל במקום להוציא לו את כל הקופסאות ולתת לו להתחיל, שאלתי אותו: "אורי, מה העיר שלך צריכה?"
והתשובה שלו? וואו.
הוא לא דיבר על בתים ורכבים. הוא דיבר על רגשות. על מקום שבו כולם שמחים, שיש בו מקום גם למי שעצובים, על איך לעזור אחד לשני.
בום. שם נפל לי האסימון.
זה לא משנה איזה פרויקט נעשה עם הילדים. מה שמשנה זה למה.
לשחק עם הילדים זה לא רק להעביר את הזמן. זה לבנות איתם עולם.
אז, במקום לנסות למצוא עוד רעיון "יצירתי", אני רוצה לחלוק איתכן את הגישה החדשה שלי - איך לקחת כל פרויקט, פשוט ככל שיהיה, ולהפוך אותו למשהו משמעותי באמת.
הפסיכולוגיה של הלגו: למה זה עובד?
לפני שנצלול לרעיונות, בואו נבין למה הגישה הזו עובדת. לפי מחקרים (כמו זה שפורסם ב"Journal of Creative Behavior" – כן, יש דבר כזה!), משחק משותף, במיוחד משחק יצירתי, מגביר את הקשר בין הורה לילד, משפר את היכולות הקוגניטיביות של הילד ומפתח את האינטליגנציה הרגשית שלו.
אבל שימו לב: זה לא קורה אוטומטית. זה קורה כשאנחנו נמצאים שם, באמת. לא רק פיזית.
(מכירות את ההרגשה הזו, כשאתן משחקות עם הילד אבל הראש שלכן בכלל ברשימת הקניות? אז זה בדיוק זה.)
דוגמאות לפרויקטים - עם טוויסט:
- בישול או אפייה: במקום סתם להכין עוגיות, דברו על איך אוכל מחבר בין אנשים, על מתכונים שעברו במשפחה, על סיפורים מאחורי הטעמים. תנו להם לבחור מתכון שמתקשר למישהו שהם אוהבים. הנה מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס טבעוניות מדהימות שמצאתי בבלוג "The Simple Veganista" – קל, טעים ובריא יותר!
- יצירה מחומרים ממוחזרים: אל תתמקדו רק ב"מה אפשר להכין". תתמקדו ב"למה אנחנו ממחזרים?". דברו על אחריות סביבתית, על איך כל אחד יכול לעשות שינוי. צרו יחד יצירה שמייצגת את החלום שלכם לעולם טוב יותר.
- גינון: תנו להם לבחור מה לשתול. דברו על מחזור החיים, על איך הכל מחובר, על איך לטפל במשהו ולראות אותו גדל. תזמינו אותם לשתף תחושות שלהם - שמחה, עצב, כעס - בשיחה גלויה, ואז תזרעו זרע, או שניים, שמסמלים את הצמיחה האישית שלהם.
אבל רגע, מה קורה כשזה לא עובד?
כי בואו נודה בזה, זה לא תמיד עובד. לפעמים הם לא משתפים פעולה, לפעמים אני עייפה מדי, לפעמים יש ריבים.
וזה בסדר גמור.
הנה מה שלמדתי:
- לשחרר: זה לא חייב להיות מושלם. העיקר הכוונה.
- להיות גמישה: אם הפרויקט לא זורם, לעצור ולנסות משהו אחר.
- להקשיב: לפעמים, כל מה שהם צריכים זה קצת תשומת לב.
התובנה המפתיעה? זה לא עליהם, זה עלינו.
אני יודעת, זה קשה לשמוע. אבל האמת היא, שהילדים שלנו הם מראה. הם משקפים את מה שאנחנו משדרים.
אם אנחנו ניגשים לפרויקט מתוך לחץ, שיעמום או חוסר סבלנות, זה מה הם ירגישו.
אבל אם אנחנו ניגשים מתוך סקרנות, פתיחות ואהבה - הם יפרחו.
אז, בפעם הבאה שאתן מחפשות "רעיונות לפרויקטים עם הילדים", תשאלו את עצמכן:
מה אני* באמת רוצה ללמד אותם?
מה אני* באמת רוצה לחוות איתם?
איך אני* יכולה להיות שם בשבילם, באמת?
התשובות נמצאות שם, בתוכנו.
ואם אחרי כל זה, אתן עדיין צריכות רעיון קונקרטי - תרימו טלפון לחברה. תספרו לה על התסכול, על הבלגן, על הרצון הזה לתת להם את הכי טוב. לפעמים, רק שיחה כנה כזו יכולה לפתוח לנו את הראש ולתת לנו כיוון חדש.
אני כאן כדי להקשיב. מה הפרויקט האחרון שניסיתן לעשות עם הילדים? איך זה הלך? שתפו אותי!
