האמת? תמיד שנאתי את המטאפורה הזו. "איזון חיים-עבודה". זה תמיד הרגיש כמו עוד משהו שאני אמורה להצליח בו, עוד כישלון שמחכה מעבר לפינה. כמו איזו אקרובטית על חבל דק, רק שבמקום חבל יש לי מיילים לא סגורים, חוג קרמיקה שאני מפספסת, וחברה טובה שאני חייבת להרים לה טלפון כבר שבועיים.
פעם, כשהתחלתי את העסק שלי, הייתי בטוחה שאמצא את האיזון הזה בקלות. "אה, זה פשוט עניין של ניהול זמן," אמרתי לעצמי. קניתי יומן חדש, סידרתי הכל בצבעים, הכנתי טבלאות אקסל מטורפות. איך אומרים? צחוק הגורל. מהר מאוד מצאתי את עצמי עובדת מסביב לשעון, מוותרת על שינה, על חברים, על כל דבר שגרם לי שמחה, הכל כדי להצליח. כן, העסק גדל, אבל אני? הרגשתי קטנה מתמיד.
זה היה שיעור כואב. והוא לימד אותי משהו חשוב: האיזון הוא לא יעד סופי, אלא תהליך מתמשך. זה לא איזו נוסחה קבועה שמתאימה לכולם, אלא משהו שצריך להתאים אותו כל פעם מחדש, כמו ברז מתכוונן.
אז איך בכל זאת מוצאים את האיזון העדין הזה? בואו נדבר על זה, בלי סיסמאות שחוקות ובלי הבטחות שווא.
מה זה בכלל "איזון"? (ולמה המושג הזה מטעה)
תראו, תמיד אמרו לנו שצריך לחלק את הזמן שלנו שווה בשווה בין כל התחומים החשובים בחיים: עבודה, משפחה, חברים, תחביבים. אבל מי קבע את זה? ומה קורה כשפתאום אחד התחומים דורש יותר תשומת לב? האם זה אומר שנכשלנו?
מחקרים מראים (ויש לא מעט, אחד מהם הוא מחקר של אוניברסיטת הרווארד על אושר) שאושר אמיתי לא מגיע מאיזון מושלם, אלא מתחושת משמעות ושליטה. כלומר, זה לא משנה אם אנחנו משקיעים יותר זמן בעבודה בתקופה מסוימת, כל עוד אנחנו מרגישים שאנחנו עושים את זה מבחירה, ושזה משרת מטרה חשובה לנו.
אני חושבת שזה משחרר, לא? זה נותן לנו את החופש להגדיר את האיזון שלנו מחדש כל פעם, בהתאם למה שחשוב לנו באותו רגע.
אז איך עושים את זה בפועל? (כי "תחושת משמעות" זה נחמד, אבל איך זה מתרגם לחיים האמיתיים?)
אוקיי, הנה כמה דברים שאני למדתי בדרך הקשה (ועדיין לומדת):
תעצרו רגע ותשאלו את עצמכם: מה באמת* חשוב לי עכשיו? זה נשמע טריוויאלי, אבל תחשבו על זה רגע. האם אתם רודפים אחרי מטרות שאחרים הציבו לכם? או שאתם באמת מחוברים למה שאתם עושים? פעם, חשבתי שאני חייבת להצליח בעסק שלי בכל מחיר. אבל כשעצרתי רגע ושאלתי את עצמי, גיליתי שאני בכלל רוצה יותר זמן עם המשפחה שלי.
- הכירו במגבלות שלכם: אנחנו לא סופרמנים. אי אפשר לעשות הכל, ובטח שלא לעשות הכל בצורה מושלמת. תפסיקו להלקות את עצמכם על הדברים שאתם לא מספיקים לעשות, ותתמקדו בדברים שאתם כן עושים טוב. זה קשה, אני יודעת. אני תמיד חושבת שאני יכולה לעשות יותר. אבל האמת היא, שכשנחתי קצת ונתתי לעצמי אוויר, העבודה שלי אפילו השתפרה.
- תלמדו להגיד "לא": זו אחת המיומנויות החשובות ביותר בחיים, וגם אחת הקשות ביותר. תפסיקו לרצות את כולם, ותתחילו לשים את עצמכם במקום הראשון. זה לא אומר שאתם צריכים להיות אגואיסטים, אלא פשוט להגן על הזמן והאנרגיה שלכם.
- תמצאו את ה"מרווחים" הקטנים: זה יכול להיות 10 דקות של מדיטציה בבוקר, הליכה קצרה בצהריים, או שיחה עם חברה טובה בערב. הדברים הקטנים האלה יכולים לעשות הבדל גדול בתחושה הכללית שלכם. למדתי את זה ממאמנת אישית מוסמכת שאמרה לי - "אפילו דקה אחת של נשימה מודעת יכולה לשנות את כל היום שלך". תאמינו לי, זה עובד.
- תהיו מוכנים להשתנות: האיזון הוא לא דבר סטטי. הוא משתנה כל הזמן, בהתאם לנסיבות החיים. תהיו גמישים, ומוכנים להתאים את עצמכם לשינויים. מה שעבד אתמול, לא בהכרח יעבוד היום.
הסוד הקטן שאף אחד לא מספר לכם (או: איך להפסיק לרדוף אחרי שלמות ולהתחיל לחיות)
אוקיי, הנה משהו שאולי יפתיע אתכם: אין דבר כזה "איזון מושלם". וזה בסדר גמור. האמת היא, שהרדיפה אחרי השלמות הזו רק גורמת לנו להרגיש יותר לחוצים ומתוסכלים.
הסוד הוא לא למצוא את האיזון המושלם, אלא ללמוד איך להתמודד עם חוסר האיזון. זה אומר לקבל את העובדה שיהיו תקופות בחיים שבהן נצטרך להשקיע יותר זמן בעבודה, ויהיו תקופות שבהן נצטרך להשקיע יותר זמן במשפחה. זה אומר להיות סלחניים כלפי עצמנו כשנכשלים, וללמוד מהטעויות שלנו.
זה אומר, בסופו של דבר, לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, עם כל הפגמים והחסרונות שלנו.
אז מה הלאה?
אני לא יכולה להבטיח לכם שתמצאו את האיזון המושלם בחיים. אבל אני כן יכולה להבטיח לכם שאם תתחילו לחפש אותו, תגלו על עצמכם דברים מדהימים. תלמדו מה חשוב לכם באמת, מה גורם לכם שמחה, ומה נותן לכם כוח.
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, עדיין מחפשת את הברז המתכוונן שלי. אבל אני יודעת דבר אחד: המסע הזה שווה את זה.
מה איתכם? איך אתם מוצאים את האיזון שלכם? אשמח לשמוע בתגובות.
