האמת? תמיד הרגשתי קצת לא בנוח עם כל ה"חייבים שיהיה" האלה. יודעות, הרשימות הארוכות של דברים שאי אפשר בלעדיהם, שבלעדיהם אנחנו פשוט לא נהיה שלמות. זה התחיל עם איפור, עבר לגאדג'טים למטבח, והגיע גם לריהוט "חובה" לבית. ובשלב מסוים, פשוט עצרתי ושאלתי את עצמי: רגע, למה?
ההבטחה המופרכת של אושר חומרי
בטח גם אתן שמעתן את זה: תקני את זה, תבשלי עם זה, תעצבי את זה – ואז סוף סוף תהיי מאושרת. זה כמעט כמו קוד, לא? אם רק יהיו לי הכלים הנכונים, סוף סוף אהיה הגרסה הכי טובה של עצמי. אבל מה קורה כשמגלים שהאושר לא מגיע עם המשלוח? (רמז: הוא לא).
אז בואו נדבר על הכלים האלה שכולם אומרים ש"חייבים" לקנות, אבל בתכל'ס? סתם יושבים בארון ותופסים מקום. אני מבטיחה לכן, בסוף המאמר הזה, נסתכל על רשימות הקניות שלנו אחרת. נראה מה באמת משרת אותנו, ומה סתם משרת את חשבון הבנק של מישהו אחר.
מטחנת הקפה היקרה – והקפה הנמס הזמין
נתחיל מסיפור אישי. קניתי פעם מטחנת קפה מהיקרות שיש. כאילו, השקעתי. הבטחתי לעצמי טקס קפה מושלם בכל בוקר. ניחשתן נכון – אחרי שבועיים חזרתי לקפה נמס. למה? כי בבוקר אני רוצה קפה, לא פרויקט.
אני לא לבד, נכון?
למה אני מספרת את זה? כי לפעמים אנחנו נופלות לפח של ה"צריך". אנחנו משוכנעות שחייבים את הכלי הכי יקר, הכי מקצועי, כדי להצליח. אבל האמת היא שאנחנו צריכות לחשוב מה באמת נכון לנו.
ד"ר בארי שוורץ, בספרו "The Paradox of Choice", מדבר על איך יותר מדי אפשרויות יכולות לשתק אותנו. הוא טוען שבמקום להרגיש חופשיים, אנחנו מרגישים המומים ומתוסכלים. וזה בדיוק מה שקורה לנו כשאנחנו קונים כלים שאנחנו לא באמת צריכות.
אני תוהה, האם כשאנחנו בוחרות לוותר על משהו "נחשב", אנחנו בעצם בוחרות בעצמנו?
המאסטר שף שבתוכנו (שמזמין וולט)
עוד דוגמה קלאסית: כל הכלים המיוחדים לאפייה. תבניות סיליקון בצורות מטורפות, מערוכים עם טקסטורות, סכיני חיתוך בצורות גיאומטריות. הכל נראה כל כך מגניב באינסטגרם! אבל כמה פעמים באמת אפיתן עוגה בצורת חד קרן?
למה אנחנו קונות את כל הכלים האלה? אולי זה הפנטזיה להיות מאסטר שף. אולי זה הלחץ החברתי להראות שאנחנו "מצליחות" במטבח. אבל האמת היא שאנחנו בסדר גמור גם בלי קישוטי הפונדנט המתוחכמים.
הנה נקודה למחשבה: אם אתן מזמינות יותר אוכל מוכן ממה שאתן מבשלות, אולי הגיע הזמן לבחון מחדש את ארסנל המטבח שלכן.
במחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Consumer Research", נמצא שאנשים נוטים לקנות מוצרים שמסמלים את ה"אני האידיאלי" שלהם, ולא את ה"אני האמיתי". במילים אחרות, אנחנו קונות את מה שאנחנו רוצות להיות, ולא את מה שאנחנו באמת. Journal of Consumer Research
הארון מתפוצץ – והאושר לא שם
זה לא רק במטבח. זה גם בארון הבגדים, במגירות האיפור, על שולחן העבודה. אנחנו קונות דברים שאנחנו "אולי" נצטרך, "אולי" נשתמש, "אולי" יהיה לנו זמן. ובסוף, הכל מצטבר ויוצר עומס.
הנה משהו שלמדתי על בשרי: פחות זה יותר. כשאני מוקפת בפחות דברים, אני מרגישה יותר חופשיה. אני יכולה להתמקד במה שבאמת חשוב לי, במקום לבזבז אנרגיה על ניהול חפצים.
האם אפשר למצוא אושר במינימליזם, במקום בעודף?
מקורות לא שגרתיים: מרי קונדו והסוד לחיים מאושרים יותר
אם כבר מדברים על זה, חייבת להזכיר את מרי קונדו. כן, זו עם הקיפול המפורסם. אבל מעבר לקיפול, היא מדברת על משהו עמוק יותר: על הקשר שלנו לחפצים, ועל איך הם משפיעים על האושר שלנו.
היא טוענת שאנחנו צריכים לשמור רק על דברים ש"מעוררים שמחה". זה נשמע קצת קיטשי, אני יודעת. אבל תחשבו על זה: כמה דברים יש לכן בבית שאתן שומרות רק בגלל שהם "יקרים", "שימושיים" או "שאולי יום אחד"?
אולי הגיע הזמן להיפרד מהם. לתת להם ללכת, ולפנות מקום לדברים שבאמת משמחים אותנו. (ואולי גם קצת מקום בארון).
אז מה לא לקנות? הנה כמה רעיונות (מניסיון)
- מכשירים מיוחדים למטבח שאתן יודעות שלא תשתמשו בהם: מכונת פסטה? מכונת קרח? תחשבו טוב אם זה מתאים לאורח החיים שלכן.
- בגדים ש"אולי" יתאימו: אם אתן לא בטוחות ב-100%, אל תקנו.
- מוצרי טיפוח שאתן לא מכירות: אל תיפלו לפח של הפרסומות. תבדקו ביקורות, תנסו דוגמיות.
- ספרים שאתן "מתכוונות" לקרוא: אם הם לא מעניינים אתכן עכשיו, הם לא יעניינו אתכן גם בעתיד.
הסוף (הפתוח): מה הלאה?
אז מה עושים עכשיו? אני מציעה להתחיל בקטן. תעברו על הארון, על המגירות, על המדפים. תשאלו את עצמכן: מה באמת משמח אותי? מה באמת משרת אותי? ומה סתם תופס מקום?
ואולי, רק אולי, תגלו שהאושר לא נמצא בקניות הבאות, אלא דווקא במה שאתן מוכנות לשחרר.
אני עדיין בתהליך, האמת. ולפעמים אני עדיין נופלת לפח של ה"צריך". אבל אני משתדלת להיות מודעת יותר. לשאול את עצמי למה אני קונה את מה שאני קונה. ומה זה באמת אומר עלי.
אז מה דעתכן? איזה כלים קניתן ואז גיליתן שזה היה מיותר לחלוטין? שתפו אותי בתגובות! אולי נלמד משהו אחת מהשנייה.
