אוקיי, בואו נדבר על פינות עבודה. האמת? אני ממש לא טיפוס של "אסתטיקה מינימליסטית". הניסיון שלי? הוא תמיד נגמר בערימות של ניירות, כוסות קפה ריקות (או חצי ריקות, תלוי במידת האופטימיות שלי באותו יום) ואיזה בלגן יצירתי שכזה. אבל… גיליתי משהו.
פעם חשבתי שפינת עבודה מסודרת זה עניין של אופי – או שאתה כזה, או שלא. כאילו, יש את האנשים האלה עם הקלסרים המקודדים בצבע, ויש אותי… אבל אז קראתי מחקר על הקשר בין סביבת עבודה לפרודוקטיביות (כן, אני קוראת מחקרים כאלה בשעות הפנאי שלי, מה לעשות?) ופתאום הבנתי שזה לא רק עניין של אופי, זה עניין של עיצוב. עיצוב של הסביבה שמאפשרת לנו לעבוד הכי טוב שאנחנו יכולים.
אז… הבטחה רגשית? אני מבטיחה לך שאחרי שתקראי את זה, תסתכלי על פינת העבודה שלך אחרת. הבטחה פרקטית? אני אתן לך כמה טיפים אמיתיים – כאלה שאני עצמי ניסיתי ונכשליתי איתם, עד שמצאתי את הנוסחה המנצחת (בערך).
אבל רגע לפני שנתחיל, שאלה: למה בכלל חשוב לנו פינת עבודה מסודרת?
הרבה פעמים אנחנו חושבים שזה רק עניין של מראה, של "להרשים" את האורחים או להרגיש יותר "בסדר" מבחינה חברתית. אבל האמת היא הרבה יותר עמוקה. פינת עבודה היא המקום שבו אנחנו מבלים שעות על גבי שעות, המקום שבו אנחנו יוצרים, חושבים, מתמודדים עם אתגרים. זה המקום שבו אנחנו מגשימים את עצמנו.
אז איך הופכים כאוס ליצירתיות? הנה המסע שלי (עם כמה עצירות בדרך):
- "טיהור" רדיקלי:
השלב הראשון היה קשה. מאוד. זה כמו לנקות את הארון אחרי שנים – את מגלה שם דברים ששכחת מקיומם, ואז מתחילה להתלבט אם לזרוק או לא. הניירות האלה שמחכים כבר חודשים לטיפול, כלי הכתיבה שחסרים להם חלקים, וסתם דברים שאין להם מקום…
אבל הטיפ הכי חשוב שלמדתי? לזרוק בלי רגשות אשם. באמת. זה משחרר.
מקור מעניין שמצאתי (לא, זה לא מאמר ב"הרווארד ביזנס ריוויו") – ספר על פנג שווי. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת "ניו אייג'", אבל יש שם נקודה חשובה: סביבה עמוסה חוסמת את זרימת האנרגיה. ואם אין זרימת אנרגיה, אין יצירתיות. תחשבו על זה.
- אחסון חכם – והנה הסוד המפתיע:
אחרי הטיהור, צריך למצוא מקום לכל מה שנשאר. ואני מדברת על מקום קבוע. כל דבר צריך בית. וזה כולל גם את העטים, את הניירות הדביקים ואת המטענים.
פה גיליתי את הסוד המפתיע: לא חייבים לקנות את כל הארגוניות הכי יפות באיקאה. לפעמים, הקופסאות של הנעליים הישנות, או צנצנות זכוכית ריקות, יכולות לעשות את העבודה לא פחות טוב. ואפילו לתת לפינה מראה יותר אישי ומיוחד.
ופה אני רוצה להודות בכישלון קטן: ניסיתי פעם לארגן הכל לפי צבעים. זה נראה מדהים בתמונות, אבל בפועל זה סירבל לי את החיים. למדתי שחשוב יותר שיהיה לי נגיש ונוח, מאשר שהכל יהיה מושלם מבחינה ויזואלית.
- תאורה נכונה – זה משנה הכל:
תאמינו או לא, תאורה יכולה להשפיע על מצב הרוח שלנו ועל הפרודוקטיביות שלנו. תאורה חלשה מדי גורמת לעייפות, תאורה חזקה מדי גורמת לסנוור. צריך למצוא את האיזון.
התובנה שלי? תאורה טבעית היא הכי טובה. אם אפשר, תמקמו את פינת העבודה ליד חלון. ואם אין ברירה, תקנו מנורת שולחן עם אור חם ונעים. כזה שמזכיר קצת את השמש.
- צמחייה – יותר מסתם קישוט:
בהתחלה חשבתי שצמחים בפינת העבודה זה סתם טרנד. אבל אז קראתי על מחקרים שמראים שצמחים יכולים לשפר את איכות האוויר, להפחית סטרס ולהגביר את הריכוז. וניסיתי בעצמי.
משהו בעלים הירוקים האלה, משהו באוויר הצח שמסתובב סביבם… זה פשוט עוזר לי להתרכז.
אבל! לא חייבים להפוך את פינת העבודה לג'ונגל. אפשר להתחיל עם צמח אחד קטן, כזה שלא צריך הרבה טיפול. כמו סוקולנט או קקטוס.
- הכי חשוב – הגדירו גבולות:
זה השלב הכי קשה, אבל גם הכי חשוב. צריך להחליט מתי פינת העבודה היא רק פינת עבודה. לא טלוויזיה, לא מיטה, לא מטבח. רק עבודה.
לי לקח זמן להבין את זה. הייתי עובדת מהמיטה, מהספה, מהרצפה… ואז הייתי תוהה למה אני לא מצליחה להתרכז. אבל ברגע שהתחלתי להגדיר גבולות, הכל השתנה.
זה לא רק עניין של מקום, זה עניין של מיינדסט. ברגע שאני יושבת בפינת העבודה, אני יודעת שזה הזמן לעבוד. וברגע שאני קמה ממנה, אני יודעת שזה הזמן לנוח.
אז מה הלאה?
תראו, אני לא יכולה להבטיח לכם שפינת העבודה שלכם תהפוך פתאום למושלמת. אני גם לא חושבת שזה צריך להיות המטרה. המטרה היא ליצור סביבה שתומכת ביצירתיות שלכם, שתעזור לכם להתרכז, שתגרום לכם להרגיש טוב.
אבל הנה משהו אחד שלמדתי בוודאות: פינת עבודה מסודרת זה לא רק עניין של סדר וניקיון. זה עניין של כבוד עצמי. זה להגיד לעצמנו שאנחנו ראויים למרחב עבודה נעים ומזמין.
ועכשיו, תגידו לי אתם – מה הדבר הכי הזוי שמצאתם בפינת העבודה שלכם לאחרונה? ספרו לי בתגובות! אני מחכה לשמוע.
