האמת? תמיד פחדתי מספרים. לא מהתוכן, חלילה, אלא מהמחשבה שאני צריכה לשמר אותם. הם נראו לי כמו יצורים עדינים, שבירים, שצריך לאחסן בתנאים מושלמים. ואני, נו... אני יותר טיפוס של כאוס מאורגן.
אז איך הגעתי לבנות ספריה?
זה התחיל כשעברתי דירה, והסתכלתי על קירות ריקים. משהו צרח לי שם. לא קור, אלא חוסר. חוסר בנשמה. ואז הבנתי - הספריה היא לא רק אוסף ספרים, היא אוסף של רגעים, של מחשבות, של אני.
הטעות הראשונה שלי הייתה לחשוב שזה עניין של כסף.
התחלתי לגגל ספריות מעוצבות, אתרי ריהוט יוקרתיים. המספרים שם גרמו לי לסחרחורת! חשבתי שזה בלתי אפשרי, מחוץ להישג ידי. ואז קלטתי - אני לא צריכה ספריה "מושלמת", אני צריכה ספריה שלי.
וזו הייתה התובנה הראשונה: הספריה שלך צריכה להיות המשקף הכי אותנטי שלך, לא של מגזין עיצוב.
אז מה עשיתי? זנחתי את המחשבה על "מושלם" והתחלתי לחשוב "פשוט". התחלתי לחפש בלוקים. כן, בלוקים פשוטים. עץ פשוט, מדפים מיד שנייה, כל דבר שאוכל להרכיב בעצמי.
הנה טוויסט בעלילה: גיליתי שהכי קל למצוא חומרי גלם בחנויות DIY ובאתרי יד שנייה. זה לא רק חסך כסף, זה גם הוסיף אופי. כל מדף מספר סיפור.
אבל כאן התחיל האתגר האמיתי. איך לגרום לבלוקים האלה להפוך למשהו יפה?
הסוד, גיליתי, הוא באיזון.
לא איזון סימטרי ומדויק, אלא איזון ויזואלי. קצת כמו בישול – קצת מזה, קצת מזה, עד שיוצא משהו טעים. ניסיתי לשחק עם גבהים שונים, עם צבעים, עם מרקמים. הוספתי צמח מטפס פה, נר ריחני שם. פתאום, הבלוקים הפשוטים האלה התחילו לקבל חיים.
אבל רגע, בלי לחץ! אל תחשבי שזה קרה בן לילה. היו לי המון ניסיונות כושלים. מדף שנשבר, צבע שלא התאים, מיקום לא נכון. היו רגעים שהייתי על סף ייאוש.
וזה בסדר.
כישלון הוא חלק מהתהליך. זה מה שאני תמיד מזכירה לעצמי.
הנקודה היא לא להימנע מטעויות, אלא ללמוד מהן.
למדתי המון מיוטיוב. כן, כן, המדריך המקוון הזה הוא גאון. למדתי איך לצבוע נכון, איך לחתוך עץ, איך לחבר מדפים בלי להרוס את הקיר. (טיפ: תמיד, אבל תמיד, תשתמשי בפלס!)
אבל המקור הכי מפתיע שמצאתי? בלוג של נגר יפני. הוא כתב על החשיבות של כבוד לחומר, על הקשר בין הידיים לחומר, על היופי שבפשטות. זה שינה לי את כל הגישה. פתאום, בניית הספריה הפכה למדיטציה.
(מקורות להשראה: "The Japanese Art of Decluttering and Organizing" by Marie Kondo, "The Soul of a Tree: A Woodworker's Reflections" by George Nakashima).
היום, הספריה שלי היא לא רק מדפים עם ספרים. היא מקום מפלט. מקום שמרגיש לי בית. יש שם ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, חפצים שאספתי בטיולים, תמונות של אנשים שאני אוהבת.
היא מספרת את הסיפור שלי.
אבל רגע לפני שאני מסיימת, אני חייבת להודות במשהו: עדיין יש שם בלגן. מדפים עמוסים, ספרים לא מסודרים, לפעמים קצת אבק. וזה בסדר. כי זה חלק מהחיים.
אני מציעה לך לזכור: הספריה היא לא מטרה, היא מסע.
אז, מה את אומרת? איזה בלוקים תבחרי כדי להתחיל את המסע שלך?
