אני זוכרת את הפעם הראשונה שהזמנתי הביתה ארוחת ערב מוכנה. הייתי אחרי יום מטורף בעבודה, מותשת עד עמקי נשמתי, והרעיון של להכין ארוחה מאפס נראה כמו עונש. קליק אחד, חצי שעה, והנה – ניחוחות משכרים הציפו את הדירה. גן עדן, חשבתי לעצמי. אבל אז הגיע החשבון. וואו. זה היה יקר. מאוד יקר. אבל היי, אמרתי לעצמי, שווה את זה בשביל השפיות שלי, לא?
אבל אז התחלתי לחשוב. האם הנוחות הזו באמת שווה את זה? האם אנחנו, בחברה המודרנית, לא משלמים מחיר יקר מדי על הניסיון לחסוך זמן ומאמץ?
זה לא רק האוכל. זה הקפה בטייק אוויי, הבגדים החדשים שאנחנו קונים במקום לתקן את הישנים, הרהיטים הזולים שמחזיקים מעמד שנתיים ואז מוצאים את דרכם למזבלה. כל אלה הם דוגמאות קטנות לאיך אנחנו, בלי לשים לב, מכניסים את עצמנו למעגל קסמים של צריכה אינסופית.
האם אנחנו באמת מאושרים יותר?
התשובה, לפחות מבחינתי, היא לא. מחקרים מראים שצריכה מוגברת לא בהכרח מובילה לאושר רב יותר. למעשה, היא יכולה להוביל לחרדה, דיכאון ותחושת ריקנות (מקור: The High Price of Materialism by Tim Kasser). אוקיי, אבל מה עושים? הרי אנחנו לא יכולים לחזור לעידן האבן.
אז הנה נקודת המפנה: לא מדובר בהימנעות מוחלטת מנוחות. מדובר במודעות.
להבין למה אנחנו בוחרים בנוחות, ומה המחיר האמיתי שלה. האם זה נובע מצורך אמיתי, או פשוט מתוך הרגל? האם אנחנו יכולים למצוא דרכים אחרות לספק את אותו צורך, מבלי לשלם מחיר כבד כל כך?
הניסוי האישי שלי:
החלטתי לערוך ניסוי קטן. במשך חודש שלם, ניסיתי לצמצם את השימוש שלי בנוחות המיידית. התחלתי לבשל יותר בבית (כן, גם אחרי יום עבודה מתיש), תיקנתי את המכנסיים האהובים שלי במקום לקנות חדשים, והתחלתי להכין קפה בבית.
האמת? זה היה קשה. בהתחלה התגעגעתי לנוחות המיידית. אבל אז התחלתי להרגיש משהו אחר. תחושת סיפוק. תחושה של שליטה. תחושה שאני לא רק צרכנית פסיבית, אלא יוצרת פעילה.
אפילו גיליתי מחדש את ההנאה בפעולות פשוטות. יש משהו מדיטטיבי בחיתוך ירקות, בתיקון בגד, בהכנת קפה ביתי עם קצף מושלם (טוב, כמעט מושלם).
התובנה המפתיעה:
הדבר הכי מפתיע שגיליתי זה שלא רק חסכתי כסף, אלא גם הרווחתי זמן. איך זה יכול להיות? כי כשאתה מפסיק לרדוף אחרי הנוחות המיידית, אתה משחרר את עצמך מהצורך לרכוש דברים כל הזמן. אתה פחות זמן בקניונים, פחות זמן באינטרנט בחיפוש אחרי המבצע הבא.
פחות זמן בדברים שלא באמת ממלאים אותנו.
התחלתי להשקיע את הזמן הזה בדברים שבאמת חשובים לי: קריאה, כתיבה, בילוי עם חברים ובני משפחה, טיולים בטבע.
המחיר הנסתר של הנוחות:
אבל יש מחיר נוסף לנוחות, כזה שאנחנו פחות מדברים עליו: הפגיעה בסביבה. כל המוצרים שאנחנו קונים, כל האריזות שאנחנו זורקים, כל האנרגיה שאנחנו צורכים – כל זה משפיע על כדור הארץ. מחקר של ה- Ellen MacArthur Foundation מראה שהמודל הליניארי של "לקחת, לייצר, לזרוק" אינו בר קיימא ומוביל לבזבוז משאבים עצום. (מקור: Ellen MacArthur Foundation, Circular Economy).
זו אולי לא הגישה הכי פופולרית, אבל רגע לפני שאתם מזמינים עוד משלוח או קונים עוד גאדג'ט, עצרו שנייה ושאלו את עצמכם: האם אני באמת צריך/ה את זה? או שאני פשוט מחפש/ת קיצור דרך?
החיים הם לא קצרי דרך.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא טוענת שאנחנו צריכים לוותר על כל הנוחות בחיינו. אבל אני מאמינה שאנחנו צריכים להיות מודעים יותר לבחירות שלנו, ולמחיר האמיתי שלהן. מחיר שהוא לא רק כספי, אלא גם סביבתי, חברתי ואישי.
אז מה אתכם? איפה אתם מרגישים שאתם משלמים מחיר יקר מדי על הנוחות? אשמח לשמוע את המחשבות שלכם. אולי יחד נוכל למצוא דרכים אחרות לחיות חיים מלאים, מאושרים וברי קיימא, בלי לוותר על עצמנו בדרך.
אולי הנוחות האמיתית היא לא בקיצורי דרך, אלא ביכולת לבחור מה באמת חשוב לנו.
