האמת? עד לא מזמן הייתי תמימה. הסתכלתי על אפליקציות "חינמיות" כמו על מתנה. מישהו עבד קשה כדי ליצור משהו מועיל או כיפי, ואני פשוט נהנית ממנו בלי לשלם. נשמע טוב מדי, לא?
ואז, כמו סטירה מצלצלת, הבנתי ש"חינם" לא באמת קיים. תמיד יש מחיר. השאלה היא, מה המחיר שאנחנו משלמים באפליקציות האלה? ובעיקר - האם אנחנו מבינים אותו?
המחיר האמיתי:
כדי להבין את זה, נסו רגע לדמיין את האפליקציה האהובה עליכם בתור חנות ענקית. בחנות רגילה, אנחנו משלמים כסף עבור מוצר או שירות. באפליקציה "חינמית", המוצר הוא אנחנו.
קצת קריפי, אני יודעת.
אבל זו האמת. כל פעולה שאנחנו עושים בתוך האפליקציה – כל לייק, כל תגובה, כל חיפוש – הופכת לפיסת מידע. פיסת המידע הזו מצטרפת לאלפי פיסות מידע אחרות, וביחד הן מציירות תמונה די מדויקת של מי אנחנו. מה אנחנו אוהבים, מה אנחנו מפחדים ממנו, מה אנחנו קונים, עם מי אנחנו מדברים, איפה אנחנו נמצאים.
עכשיו, תחשבו מה אפשר לעשות עם המידע הזה. פרסומות מותאמות אישית? בטח. אבל זה רק קצה הקרחון. חברות יכולות להשתמש במידע הזה כדי להשפיע עלינו, לשנות את דעתנו, ואפילו לגרום לנו לקנות דברים שאנחנו לא צריכים.
מקורות מפתיעים - ומה הם מלמדים:
יום אחד, נתקלתי במחקר מעניין של קיימברידג' אנליטיקה (כן, ההיא מהשערורייה). הם הראו איך אפשר להשתמש במידע שנאסף מפייסבוק כדי לבנות פרופילים פסיכולוגיים מדויקים של אנשים, ואז להשתמש במידע הזה כדי לשכנע אותם להצביע בבחירות. מפחיד, נכון?
אבל זה גם גרם לי לחשוב – אם הם הצליחו לעשות את זה עם פייסבוק, מה אפשר לעשות עם כל האפליקציות האחרות שאנחנו משתמשים בהן כל יום? טיקטוק, אינסטגרם, אפליקציות כושר, אפליקציות היכרויות... כולן אוספות עלינו מידע. כולן.
הפרטיות שלנו שווה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
אני זוכרת שפעם חשבתי: "מה כבר יכול לקרות? אני לא מסתירה כלום". אבל אז הבנתי שזה לא קשור למה אני מסתירה, אלא למה אחרים יכולים לעשות עם המידע הזה.
האם יש פתרון קסם?
אז מה עושים? האם אנחנו צריכים למחוק את כל האפליקציות ולהפוך לנזירים דיגיטליים? לא בטוח. אבל אנחנו בהחלט צריכים להיות מודעים יותר.
אני מודה, גם אני נכשלתי לא פעם. התקנתי אפליקציה חדשה בלי לקרוא את תנאי השימוש (מי קורא אותם בכלל?), או נתתי הרשאות גישה למיקרופון או למצלמה בלי לחשוב על זה יותר מדי.
אבל למדתי כמה דברים חשובים:
- לקרוא (או לפחות לסרוק!) את תנאי השימוש: זה מייגע, אבל שווה את זה.
- לשנות את הגדרות הפרטיות: רוב האפליקציות מאפשרות לנו לשלוט לפחות בחלק מהמידע שאנחנו משתפים.
- לחשוב פעמיים לפני שאנחנו משתפים משהו: האם אנחנו באמת רוצים שזה יהיה שם לנצח?
- להשתמש באפליקציות שמכבדות את הפרטיות שלנו: יש אלטרנטיבות לאפליקציות הפופולריות, שמציעות יותר פרטיות.
מגבלות ופשרות:
חשוב להגיד, אין פתרון מושלם. גם אם נעשה את כל הדברים האלה, עדיין נשאיר טביעת רגל דיגיטלית. זה המחיר שאנחנו משלמים על הנוחות והקישוריות שהאפליקציות האלה מציעות לנו.
אבל אנחנו יכולים לבחור כמה מידע אנחנו מוכנים לתת. אנחנו יכולים לבחור להיות מודעים יותר, ביקורתיים יותר, ודורשים יותר מהחברות שאוספות עלינו מידע.
המודעות היא הצעד הראשון.
אני יודעת, זה לא קל. זה דורש מאמץ, זה דורש זמן, וזה דורש שינוי הרגלים. אבל אני מאמינה שזה שווה את זה. הפרטיות שלנו יקרה מדי מכדי שנזניח אותה.
אז, מה אתם חושבים? האם אתם מודעים למחיר שאנחנו משלמים על האפליקציות "החינמיות"? האם אתם מוכנים לעשות משהו כדי להגן על הפרטיות שלכם? אני באמת רוצה לשמוע את הדעות שלכם. אולי ביחד נמצא דרכים חדשות להתמודד עם האתגר הזה.
