האמת? תמיד שנאתי לקפל כביסה. גיהוץ? בכלל סיוט. הייתי מעדיפה כל דבר אחר בעולם. אז מה עשיתי? התחלתי לשלם למישהי שתעשה את זה בשבילי. נוח, נכון? בהתחלה הרגשתי כמו מלכה. אחר כך... התחלתי לתהות.
כי הנוחות הזו, הפלא הזה שמאפשר לנו לקבל כמעט כל דבר בלחיצת כפתור, מגיעה עם מחיר. וזה לא רק המחיר שכתוב על החשבון. זה הרבה יותר עמוק.
הנוחות כסם?
פעם, כשעוד הייתי סטודנטית מרוטה, הייתי הולכת ברגל לסופר. היום, אני מזמינה הכל באפליקציה. פעם הייתי מבשלת ארוחות מורכבות. היום, אני מחממת מנות מוכנות. קל, נוח, מהיר. אבל...
הרגשתי משהו חסר. משהו אבד לי בדרך.
קראתי פעם מחקר מעניין (ואולי קצת קיצוני) ב"כתב העת לפסיכולוגיה חיובית" שמצא קשר בין נוחות יתר לירידה בתחושת משמעות בחיים. נשמע מוגזם? אולי. אבל זה גרם לי לחשוב.
האם אנחנו, בחיפוש הבלתי פוסק אחר נוחות, מוותרים על משהו חשוב?
הידיים שלנו, המוח שלנו, הקשר שלנו
כשבישלתי, הייתי צריכה להיות יצירתית, להתמודד עם אתגרים קטנים, ללמוד טעמים חדשים. הליכה ברגל לסופר הייתה הזדמנות לנשום אוויר, לפגוש אנשים, להבחין בפרטים הקטנים שמסביב.
אבל עכשיו? אני פשוט לוחצת על כפתור. והכל מגיע עד הדלת.
אני זוכרת את סבתא שלי, שתמיד הייתה אומרת: "עבודה משחררת". בהתחלה לא הבנתי. היום, אני מתחילה להבין. העבודה, גם אם היא קשה, נותנת לנו תחושה של מטרה, של ערך עצמי. היא מחברת אותנו לגוף שלנו, למוח שלנו, לעולם.
אבל רגע, אני לא נגד נוחות!
חשוב לי להבהיר משהו: אני לא פרימיטיבית. אני אוהבת את הטכנולוגיה, אני אוהבת את הנוחות. אבל אני חושבת שחשוב להיות מודעים למחיר. לשאול את עצמנו: האם הנוחות הזו באמת משפרת את החיים שלי? או שהיא רק גורמת לי להרגיש ריקה יותר?
לפני כמה חודשים, החלטתי לעשות ניסוי קטן. הפסקתי להזמין מנות מוכנות. התחלתי לבשל שוב. בהתחלה היה קשה. לקח לי זמן להיזכר איך עושים הכל. אבל לאט לאט התחלתי ליהנות מזה.
אני זוכרת במיוחד את היום שבו הכנתי פסטה טרייה מאפס. זה לקח לי כמעט שעתיים, והמטבח היה מבולגן לגמרי. אבל הטעם... וואו. זו הייתה הפסטה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי. לא רק בגלל הטעם, אלא בגלל שהיא הייתה שלי.
המחיר האמיתי של הנוחות
אז כמה באמת עולה לנו הנוחות? זה תלוי. זה תלוי במה אנחנו מוכנים לוותר עליו. זה תלוי במה חשוב לנו באמת.
המחיר יכול להיות אובדן של קשרים, אובדן של יצירתיות, אובדן של תחושת משמעות. המחיר יכול להיות ריקנות פנימית.
אני לא אומרת שצריך לוותר על כל הנוחות. אבל אני כן אומרת שצריך להיות מודעים. צריך לשאול את עצמנו: האם הנוחות הזו באמת שווה את זה?
ואולי, רק אולי, כדאי לנו מדי פעם לוותר על הנוחות, ולחזור לדברים הפשוטים. לבשל, ללכת ברגל, לקפל כביסה (טוב, אולי לא לקפל כביסה...).
אגב, נזכרתי עכשיו בציטוט של טולסטוי: "האושר אינו טמון בעשיית מה שאתה אוהב, אלא באהבת מה שאתה עושה." אולי יש בזה משהו...
השאלה הגדולה היא, מה את חושבת? האם גם את מרגישה את המתח הזה בין הנוחות לבין משהו אחר, עמוק יותר? אני ממש סקרנית לשמוע.
