אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי רובוט שואב אבק. וואו, חשבתי לעצמי, החיים שלי הולכים להשתנות! לא עוד שעות של שאיבה מייגעת, סוף סוף יהיה לי זמן לעשות דברים שאני באמת אוהבת. אז קניתי אחד. והוא באמת עבד. שבוע. אחר כך הוא פשוט הסתובב במעגלים מתחת למיטה, או נתקע על השטיח בסלון. בסוף הוא מצא את עצמו בארון, צובר אבק יותר מהר ממה שהוא יכל לשאוב.
כולנו שם, נכון? קונים גאדג'טים שמבטיחים לנו חיים קלים יותר, נוחים יותר, טובים יותר. אבל בסוף, הם רק הופכים לעוד ערימה של חפצים מיותרים. למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?
הפיתוי של ה"פתרון הקסם"
אני חושבת שהרבה מזה קשור לפיתוי של "פתרון הקסם". אנחנו חיים בעולם שבו כל הזמן מבטיחים לנו שאם רק נקנה את הדבר הנכון, הבעיות שלנו ייפתרו. רוצים לרדת במשקל? יש אפליקציה בשביל זה. רוצים להיות יותר מאורגנים? יש גאדג'ט בשביל זה. רוצים למצוא אהבה? יש אתר היכרויות בשביל זה.
אבל האמת היא, שאין קיצורי דרך בחיים. דברים טובים לוקחים זמן, מאמץ ועבודה עצמית. גאדג'ט יכול לעזור, אבל הוא לא יכול לעשות את העבודה בשבילנו. ואם אנחנו לא מוכנים להשקיע את העבודה הזאת, אז הגאדג'ט פשוט יישאר מיותר. האם אנחנו באמת רוצים פתרון או רק אשליה של אחד כזה?
אז מאיפה מגיעה האמונה הזו בפתרונות מהירים?
מחקרים בפסיכולוגיה צרכנית מראים שאנחנו נוטים לייחס לגאדג'טים כוחות קסם כמעט (כן, קראתם נכון!). אנחנו רואים פרסומת מבריקה, מדמיינים את עצמנו משתמשים במוצר בצורה מושלמת, ושוכחים את המציאות המורכבת של החיים שלנו. (מקור: מחקר של Nielsen על השפעת הפרסום על התנהגות צרכנים).
אני זוכרת שקניתי פעם מכשיר להכנת יוגורט. הייתי בטוחה שאני הולכת להכין יוגורט ביתי טעים ובריא כל יום. בפועל, השתמשתי בו פעמיים ואז הוא נדחק לפינה בארון. אבל למה?! הרי זה פשוט! אבל אז גיליתי את סודות השמרים, את הטמפרטורה המדויקת, את כל מה שהפרסומת לא סיפרה לי. לא רק גאדג'ט, אלא גם מדע שלם.
הפחד לפספס (FOMO) והצורך להרשים
חלק נוסף בסיפור הוא הפחד לפספס (FOMO). אנחנו רואים את החברים שלנו באינסטגרם עם הגאדג'ט הכי חדש, ואנחנו מרגישים שאנחנו חייבים גם. אנחנו רוצים להיות חלק מהטרנד, רוצים להרשים אחרים, רוצים להרגיש שאנחנו "בעניינים".
אבל האמת היא, שרוב האנשים לא באמת משתמשים בכל הגאדג'טים שהם קונים. הם פשוט רוצים להראות שיש להם אותם. האם אנחנו קונים דברים בשביל עצמנו או בשביל אחרים? זו שאלה שכדאי לשאול את עצמנו לפני כל רכישה.
השפעת הרשתות החברתיות היא גדולה יותר ממה שאנחנו חושבים
מחקר של אוניברסיטת סטנפורד מצא קשר ישיר בין שימוש מוגבר ברשתות חברתיות לבין רכישות אימפולסיביות של מוצרים שאינם הכרחיים. (מקור: מחקר של אוניברסיטת סטנפורד על השפעת הרשתות החברתיות על התנהגות צרכנים). זה מעגל קסמים מסוכן, כי אנחנו כל הזמן נחשפים לפרסומות ולתמונות של אנשים עם דברים חדשים, ואז אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים גם.
אז מה אפשר לעשות? איך אפשר להימנע מהבזבוז הזה?
התשובה היא מודעות. אנחנו צריכים להיות מודעים לדפוסים שלנו, למניעים שלנו, ולרגשות שלנו. לפני שאנחנו קונים משהו, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלות הבאות:
- האם אני באמת צריך את זה?
- האם אני באמת אשתמש בזה?
- האם זה יפתור לי בעיה אמיתית?
- האם אני קונה את זה בשביל עצמי או בשביל אחרים?
תאמינו לי, אחרי שמתחילים לשאול את השאלות האלה, מתחילים לראות את הדברים אחרת. פתאום, הרבה גאדג'טים נראים פחות מושכים ויותר מיותרים.
שיטה קטנה שאני אימצתי: "חוק ה-48 שעות"
אני מחכה 48 שעות לפני שאני קונה משהו שאני לא צריכה באופן מיידי. בזמן הזה, אני חושבת על זה לעומק, בודקת ביקורות, ומתייעצת עם חברים. הרבה פעמים, אחרי 48 שעות, אני פשוט שוכחת מזה.
אבל הכי חשוב - ללמוד להעריך את מה שכבר יש לנו
אנחנו חיים בעולם שכל הזמן אומר לנו שאנחנו צריכים יותר, שאנחנו צריכים להיות יותר, שאנחנו צריכים להיראות יותר. אבל האמת היא, שרובנו כבר יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים רק ללמוד להעריך את זה.
לפני שאנחנו קונים גאדג'ט חדש, בואו נעצור לרגע ונסתכל על מה שכבר יש לנו. בואו ננצל את זה עד הסוף. בואו נהיה אסירי תודה על מה שיש לנו. ואולי, רק אולי, נגלה שאנחנו לא צריכים שום דבר נוסף.
אז בפעם הבאה שאתם רואים גאדג'ט מבריק שמבטיח לכם חיים קלים יותר, עצרו רגע. תחשבו. תשאלו את עצמכם את השאלות הנכונות. ואולי, רק אולי, תחסכו לעצמכם קצת כסף וכמה ערימות של חפצים מיותרים.
אני יודעת שזה לא קל. גם אני עדיין נופלת בפח הזה לפעמים. אבל כשאני עוצרת וחושבת, אני מבינה שהאושר האמיתי לא נמצא בגאדג'ט הכי חדש, אלא בדברים הפשוטים של החיים. וזה משהו שאי אפשר לקנות בכסף.
אז מה דעתכם? איזה גאדג'ט מיותר קניתם לאחרונה? שתפו אותי בתגובות! אני באמת רוצה לדעת שאני לא לבד בזה!
