אני זוכרת את הפעם הראשונה שהזמנתי אוכל באפליקציה. ישבתי מותשת אחרי יום עבודה מטורף, המקרר ריק, והאמת? לא היה לי כוח אפילו לחשוב על מה להכין. בלחיצת כפתור האוכל הגיע. גן עדן, לא?
אבל אז התחילו לעלות שאלות.
כמה באמת שילמתי על אותה ארוחה, מעבר למחיר הנקוב? ומה המחיר האמיתי של הנוחות הזו, בטווח הארוך?
כי הנוחות הפכה ממותרות להרגל, מהר מאוד.
אני לא מדברת רק על אוכל. אני מדברת על הכל: קניות אונליין שמגיעות עד הבית, שירותי סטרימינג שלא דורשים מאמץ, אפליקציות שמזכירות לנו הכל.
החיים שלנו הפכו לנוחים מתמיד. לכאורה.
אבל רגע, האם אנחנו באמת מאושרים יותר? בריאים יותר? חופשיים יותר?
קשה לי לענות על זה בביטחון.
המחיר הסמוי של הזמינות המיידית
קחו לדוגמה את הסטרס. מחקרים מראים שרמות הסטרס שלנו רק עולות, למרות כל החידושים הטכנולוגיים שמבטיחים לנו לחסוך זמן ומאמץ. (מקור: American Psychological Association, "Stress in America" survey). איך זה יכול להיות?
אני חושבת שהתשובה טמונה בעובדה שהנוחות יצרה ציפייה בלתי פוסקת לזמינות מיידית. אנחנו מצפים לתגובות מיידיות, לפתרונות מהירים, לגישה בלתי מוגבלת לכל מה שאנחנו רוצים. ואז, כשזה לא קורה, אנחנו מתסכולים.
והנה תובנה מפתיעה: פרופסור בריאן פרים, מומחה לנוירו-פסיכולוגיה, טוען שהמוח שלנו בנוי לעבוד במחזורים של מאמץ ומנוחה. הנוחות המתמדת מפרה את האיזון הזה, וגורמת לנו לתחושה כרונית של חוסר שקט.
אז מה עושים? איך מוצאים את האיזון הנכון בין נוחות לצמיחה אישית?
זה לא פשוט, ואני מודה שגם אני נאבקת בזה.
ההתמכרות השקטה לנוחות
פעם נסעתי ברכבת וגיליתי שהסוללה בפלאפון שלי עומדת להיגמר. בהתחלה נכנסתי ללחץ – איך אני אעביר את הנסיעה בלי אינסטגרם? בלי פודקאסטים? אבל אז החלטתי לנסות משהו אחר. הנחתי את הטלפון בצד, והסתכלתי החוצה מהחלון.
להפתעתי, גיליתי עולם שלם שקיים מחוץ למסך שלי. התבוננתי בנופים, הקשבתי לשיחות של אנשים, הרגשתי את תנועת הרכבת. זה היה מרגיע, ואפילו מעורר השראה.
מאז, אני מנסה להקדיש זמן מודע לניתוק מהנוחות. אני יוצאת לטיולים בלי טלפון, אני מכינה ארוחות מורכבות מאפס, אני קוראת ספרים מודפסים (כן, כאלה עם דפים!).
האומץ לבחור אחרת
אבל אני לא רוצה להישמע כמו איזה גורו רוחני. אני עדיין מזמינה אוכל לפעמים, ואני עדיין נהנית מסדרות בנטפליקס.
העניין הוא לא לוותר על הנוחות לחלוטין, אלא להיות מודעים למחיר שלה, ולבחור מתי היא באמת משרתת אותנו, ומתי היא פוגעת בנו.
לפעמים, דווקא המאמץ, האתגר, האי-נוחות – הם אלה שמביאים לנו את הסיפוק האמיתי.
תחשבו על זה רגע: מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו באמת קשה? משהו שהוציא אתכם מאזור הנוחות שלכם? ואיך הרגשתם אחרי זה?
יש משהו משחרר בלדעת שאנחנו מסוגלים להתמודד עם קשיים, שאנחנו לא חייבים להיות תלויים בנוחות תמידית.
אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל לשאול את עצמנו יותר שאלות. לשאול את עצמנו מה המחיר האמיתי של הנוחות, ומה אנחנו מוכנים לשלם עליה.
כי בסופו של דבר, החיים הם לא רק עניין של נוחות. הם עניין של משמעות.
ואני תוהה, מה המשמעות של החיים הנוחים שלנו? האם אנחנו מתפשרים על דברים חשובים יותר בדרך?
אני באמת רוצה לשמוע מה אתן חושבות. מה המחיר שאתן מוכנות לשלם על הנוחות? ומה אתן עושות כדי לשמור על איזון? בואו נדבר על זה.
