אני זוכרת את הפעם הראשונה שצפיתי בסדרה "בטיפול". הייתי סטודנטית צעירה לקולנוע, בטוחה שאני יודעת הכל על קולנוע איכותי. חשבתי שהערך של טלוויזיה נמדד בפרסים, ביקורות מהללות ובצילום מרהיב. אבל אז, מצאתי את עצמי בוכה בפרקים על פסיכולוגיה בגילום של אסי דיין, מרגישה שהדמויות חיות איתי בחדר. זה היה רגע מכונן, בו הבנתי שטלוויזיה יכולה להיות הרבה יותר מבידור - היא יכולה להיות חלון לנשמה.
מאז, אני מחפשת את הערך האמיתי בתוכניות שאני רואה, מעבר לסיפור העלילה עצמו. ואני רוצה לשתף אתכם במה שלמדתי, כי האמת? זה לא תמיד קל לראות את מה שבאמת חשוב.
מה זה בכלל "ערך" בטלוויזיה? זה בכלל מדיד?
נתחיל בשאלה הקשה: מה אנחנו מחפשים? האם זה רק בריחה מהמציאות? או אולי משהו שמלמד אותנו משהו על עצמנו ועל העולם? מחקרים מראים (כמו למשל זה של ד"ר דנה בולגרמן ממכון ון ליר בירושלים) שצפייה יכולה להיות פעולה חברתית, דרך לחוות רגשות משותפים ולהרגיש שייכות. אבל זה יכול להיות גם בדיוק ההפך - בריחה מבידוד, חיפוש אחר סיפורים שמרגישים אותנטיים יותר מהחיים עצמם.
לי, הערך האמיתי נמצא ביכולת של התוכנית לגרום לי להרגיש משהו. לא משנה אם זה שמחה, עצב, כעס או הקלה. העיקר שהיא תצליח להזיז לי משהו בפנים. וזה, חברים, כבר הופך את העניין להרבה יותר מורכב. כי מה שגורם לי להרגיש, לא בהכרח יעשה את אותו הדבר לכם.
הטעות הכי גדולה שעשיתי? לסמוך על טריילרים
אני מודה, גם אני נפלתי בפח הזה. ראיתי טריילר לסדרה חדשה, עם צילומים מדהימים ומוזיקה דרמטית, והייתי בטוחה שמדובר ביצירת מופת. אבל אחרי שני פרקים, הבנתי שמדובר בסיפור משעמם עם דמויות שטוחות. למדתי לקח חשוב: אל תשפטו תוכנית לפי הטריילר שלה.
כי טריילר, בסופו של דבר, הוא מוצר שיווקי. הוא נועד לגרום לנו לרצות לצפות, אבל הוא לא תמיד משקף את האיכות האמיתית של התוכנית. וזו נקודה חשובה – כי הרבה פעמים אנחנו נותנים לרושם הראשוני להשפיע על השיפוט שלנו.
אז איך בכל זאת יודעים מה באמת שווה צפייה? הנה כמה טיפים:
- חפשו את האנושי: תוכניות טובות באמת מתמקדות בדמויות אנושיות, עם פגמים וחולשות. הן לא מפחדות להציג את הצדדים הפחות יפים של החיים, כי הן יודעות שדווקא שם נמצאת האמת. דוגמא מצויינת לכך היא הסדרה "אחת שיודעת" (Gossip Girl), שאף על פי שמציגה חיים נוצצים ועשירים, לא חוסכת מאיתנו את המאבקים, הבגידות והטעויות של הדמויות. זה מה שגרם לנו להתחבר אליהן, גם אם חיינו רחוקים משלהן.
- תקשיבו לתחושת הבטן: אם משהו מרגיש לכם לא נכון, אל תתעלמו מזה. אם אתם מרגישים שמנסים למכור לכם משהו, או שהתוכנית מנסה לנצל אתכם רגשית, פשוט תפסיקו לצפות. אני למדתי שהאינטואיציה שלי כמעט תמיד צודקת.
- תבדקו את היוצרים: מי עומד מאחורי התוכנית? האם הם אנשים שאתם מעריכים את העבודה שלהם? האם הם ידועים ביצירת תוכן איכותי? מחקר קצר על היוצרים יכול לתת לכם מושג לגבי מה אפשר לצפות מהתוכנית.
- תקראו ביקורות, אבל בזהירות: ביקורות יכולות להיות מועילות, אבל אל תתנו להן להכריע בשבילכם. זכרו, לכל אחד יש טעם שונה, ומה שמבקר אחד אוהב, מבקר אחר עשוי לשנוא. תתייחסו לביקורות כאל המלצות, ולא כאל ציונים סופיים.
אבל הנה הטוויסט: לפעמים, דווקא התוכניות ה"גרועות" מלמדות אותנו משהו חשוב.
הקולנוען האגדי, רוג'ר איברט, כתב פעם שהערך של סרט לא תמיד טמון באיכות האמנותית שלו, אלא ביכולת שלו לגרום לנו לחשוב ולדבר. וזה נכון גם לגבי טלוויזיה. לפעמים, דווקא התוכניות הקיטשיות, המוגזמות והלא הגיוניות גורמות לנו לשאול שאלות חשובות על החיים, על החברה ועל עצמנו.
למשל, תוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול" יכולות להיות מעוררות מחלוקת, אבל הן גם מציגות לנו מראה של עצמנו. הן חושפות את הצדדים הפחות נעימים של הטבע האנושי, כמו קנאה, תחרותיות ורכילות. ואם אנחנו מסוגלים להסתכל על זה בצורה ביקורתית, אנחנו יכולים ללמוד מזה הרבה.
ולסיום, שאלה אחת למחשבה:
בפעם הבאה שאתם צופים בטלוויזיה, עצרו לרגע ותשאלו את עצמכם: מה אני מרגישים? מה התוכנית הזאת מלמדת אותי? האם היא גורמת לי לחשוב? ואם התשובה היא "לא", אולי הגיע הזמן לכבות את הטלוויזיה ולמצוא משהו אחר שיעורר את הנשמה שלנו. מה אתם אומרים? האם גם אתם מרגישים שלפעמים אנחנו צריכים להסתכל מעבר למה שנראה על המסך? אני מחכה לשמוע את המחשבות שלכם!