אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. "אין ארוחות חינם". שמענו את זה מיליון פעם, נכון? זה כמו מנטרה כזאת של העולם המבוגרים. אבל... תמיד הייתה לי תחושה שמסתתר פה משהו יותר עמוק. מן הסתרה כזאת. כאילו מישהו בכוונה משתמש בביטוי הזה כדי להרדים אותנו.
אני זוכרת את עצמי, סטודנטית מרוטה עם אפס תקציב, מחפשת כל דרך לחסוך. מבצעים בסופר, ארוחות שיתופיות עם חברים (שהיו יותר עבודה מחיסכון, אם להיות כנה), אפילו הלכתי לכמה הרצאות חינמיות רק בשביל הכיבוד. כן, נו, תודו שגם אתם עשיתם את זה פעם!
ואז, זה היכה בי. "חינם" זה לא באמת חינם. מישהו תמיד משלם. השאלה היא רק מי, ומה המחיר האמיתי.
רגע, לפני שאתם מגלגלים עיניים, אני לא מדברת על תיאוריות קונספירציה הזויות. אני מדברת על משהו הרבה יותר יומיומי, הרבה יותר אישי. אני מדברת על המחיר הסמוי של הדברים שאנחנו מקבלים "בחינם".
מה באמת מסתתר מאחורי "בחינם"?
אז מה באמת קורה כשאנחנו מקבלים משהו בחינם? בואו נפרק את זה לכמה רבדים:
הזמן שלנו: אחת הדוגמאות הכי ברורות היא תוכן חינמי באינטרנט. סרטונים ביוטיוב, פוסטים בפייסבוק, כתבות באתרים. הכל "חינם". אבל... אנחנו משלמים עם הזמן שלנו. הזמן הזה, שהוא הדבר הכי יקר שיש לנו.*
לפעמים אני חושבת על זה שאם הייתי משלמת דולר על כל סרטון יוטיוב שאני רואה, אולי הייתי בוחרת אותם בקפידה רבה יותר, נכון? (מקור: Nir Eyal, Hooked: How to Build Habit-Forming Products - מדבר על הכלכלה של תשומת הלב).
המידע שלנו: חברות אוספות עלינו כמויות מטורפות של מידע, ואנחנו משלמים להן על זה. כן, גם אם לא קנינו מהן שום דבר. כל לייק, כל שיתוף, כל חיפוש בגוגל - הכל נרשם ומנותח כדי למכור לנו דברים, או אפילו להשפיע על דעותינו. מפחיד, נכון? (מקור: Shoshana Zuboff, The Age of Surveillance Capitalism* - מנתחת את השפעת הכלכלה הזו על החברה).
- התודעה שלנו: פרסומות, סרטונים ויראליים, קמפיינים שיווקיים... הכל מנסה לתפוס לנו את תשומת הלב, להשפיע על הרצונות שלנו, ליצור בנו צורך לדברים שאולי בכלל לא היינו צריכים. האם אי פעם קרה לכם שקניתם משהו רק כי ראיתם אותו באינסטגרם? בטח שכן. גם לי.
יכול להיות שחלק מהדברים שאנחנו רוצים, הם בעצם לא באמת שלנו.
- הסביבה שלנו: לייצר דברים זולים, למכור אותם בזול, וליצור תרבות צריכה אינסופית - זה פוגע בכדור הארץ. זה פוגע בדורות הבאים. זה פוגע בכולנו. המחיר האמיתי של "חינם" הוא לפעמים בלתי נתפס.
אז מה עושים? (כי אי אפשר להתחבא במערה לנצח)
אני לא אומרת שצריך להפסיק לקחת דברים בחינם. זה בלתי אפשרי, וגם לא תמיד רצוי. אני אומרת שצריך להיות מודעים. צריך לשאול את עצמנו:
- מה המחיר האמיתי של הדבר הזה?
- מה אני מוכנה לשלם?
- האם אני יכולה למצוא אלטרנטיבה אחרת?
לדוגמה, במקום לראות שעות של סרטונים ביוטיוב, אני מנסה להקדיש זמן לקריאת ספרים. במקום לקנות בגדים זולים ברשתות אופנה מהירה, אני מחפשת חנויות יד שנייה או מותגים בני קיימא. (כן, זה עולה יותר, אבל זה שווה את זה).
זה לא תמיד קל, אבל זה שווה את המאמץ.
ה"חינם" האמיתי הוא פנימי
אז מה התובנה המפתיעה? הטוויסט בעלילה?
אני חושבת שה"חינם" האמיתי לא נמצא בשום מקום חיצוני. הוא לא נמצא במבצעים בסופר, ולא בהרצאות חינמיות. ה"חינם" האמיתי נמצא בתוכנו. הוא נמצא ביכולת שלנו לבחור, להחליט, להגיד "לא" לדברים שאנחנו לא צריכים.
הוא נמצא ביכולת שלנו להעריך את הזמן שלנו, את המידע שלנו, את התודעה שלנו. הוא נמצא ביכולת שלנו ליצור חיים מלאי משמעות, בלי תלות בצריכה אינסופית.
ואולי... אולי זה הסוד שהכסף מסתיר. שאושר אמיתי לא קונים, וגם לא מקבלים בחינם. הוא נבנה מבפנים.
אני יודעת, זה קצת "קלישאתי". אבל זה גם אמיתי.
אז מה אתם אומרים? איזה "ארוחת חינם" אתם הכי אוהבים לאכול? ומה המחיר שאתם מוכנים לשלם עליה? אני באמת רוצה לדעת. בואו נדבר על זה.
