אני מודה, המלחמה במדבקות כמעט ניצחה אותי. לא המדבקות עצמן, אלא המלחמה המנטלית הזו, הסיזיפית, שמרוקנת. אתן יודעות על מה אני מדברת, נכון? מדבקות מחיר עיקשות, שתוויות הדבק שלהן מסרבות להתנתק בנימוס מהקופסאות החדשות שקניתן. ניצחתי אותן לבסוף, אבל לא לפני שהבנתי משהו חשוב – וזה לא קשור רק לניקוי דבק.
תמיד הייתי פרפקציוניסטית. כל דבר חייב להיות במקום, נקי, מושלם. גם כשזה מגיע למדבקות. אבל מאיפה הלחץ הזה? מאיפה הצורך הבלתי נשלט הזה להסיר כל זכר לכך שדבר נקנה?
התחלתי לחקור את הנושא. קראתי מחקרים על צרכנות ופסיכולוגיה, למשל מחקר של אוניברסיטת קולומביה שמצא קשר בין פרפקציוניזם לחרדה צרכנית. רגע, אולי המדבקות האלו הן רק סימפטום למשהו עמוק יותר?
ואז נפל האסימון.
אולי אני מפחדת מהפגמים, מהסימנים שהחיים משאירים עלינו? המדבקה המעצבנת הזו היא רק תזכורת לכך ששום דבר לא מושלם, שכל דבר משתנה. וזה מפחיד.
אבל הפחד הוא לא בהכרח דבר רע.
זה הוביל אותי לחפש דרכים אחרות להתמודד. ניסיתי הכל – שמן, חומץ, מייבש שיער. כלום לא עבד כמו שציפיתי. או, יותר נכון, ציפיתי שהכל יעבוד בצורה מושלמת. אבל אז הבנתי – גם אם נשאר קצת דבק, זה לא סוף העולם.
אני חייבת לציין שלחלק מהדברים באמת יש פתרונות נהדרים. למשל, למדתי שאם משתמשים במייבש שיער ומחממים את המדבקה מספר שניות, הדבק מתרכך והיא יורדת בקלות. מי היה מאמין? (מקור: אתר "המומחים", טיפים לבית). אבל גם הטיפ הזה לא עבד תמיד!
ניסיתי להיות סבלנית יותר. לנשום עמוק. להזכיר לעצמי שמדבקה קטנה לא יכולה לקלקל לי את היום. וזה, תאמינו או לא, עבד. לפעמים.
הסבלנות היא כוח.
אבל זה לא היה רק עניין של סבלנות. זה היה עניין של שינוי תפיסה. להפסיק לראות במדבקה אויב, ולהתחיל לראות בה תזכורת. תזכורת לכך ששום דבר לא חייב להיות מושלם, שהחיים הם כאוס יפהפה, ושהפגמים הם חלק מהיופי.
אני זוכרת שקראתי פעם ראיון עם אופרה ווינפרי שאמרה משהו כמו: "הפגמים שלך הם המתנות שלך." זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. הפגמים שלנו הופכים אותנו למי שאנחנו.
אז מה עשיתי בסוף עם המדבקות? ניצחתי אותן, ברוב המקרים. אבל לא בכל מחיר. אם מדבקה עיקשת במיוחד מסרבת לרדת, אני משאירה אותה. היא שם, תזכורת קטנה לכך שאפשר להרפות, שאפשר לקבל את מה שיש.
אפשר פשוט לשחרר.
אני עדיין עובדת על זה, כמובן. זה לא תהליך קל. אבל אני משתפרת. והכי חשוב, אני יותר שמחה.
מה איתכן? איך אתן מתמודדות עם המדבקות המעצבנות של החיים? ספרו לי בתגובות, באמת מעניין אותי לשמוע. אולי ביחד נמצא פתרון מושלם (או שלא...).
