האמת? שנאתי את השואב אבק שלי. ממש שנאתי. זה לא שהוא לא עבד, כן? הוא שאב. אבל הוא שאב רק חלק מהשיער של ג'ינג'י, החתול הפרסי הכתום שלי, ואת השאר... הוא פשוט מרח.
כן, ג'ינג'י הוא מדהים. הוא רך, הוא מגרגר, הוא כמו כרית חימום קטנה וחמודה. אבל הוא גם מכונת נשירה סדרתית. ואני? הייתי סמרטוט רצפה אנושי. ניסיתי הכל. כל שואב, כל מברשת, כל טריק שהבטיחו לי "בית נקי משיער חיות מחמד לנצח!". כלום.
חשבתי שאני משוגעת. כאילו, איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים חיים עם חיות מחמד ובתים שלהם נראים... נקיים? האם הם פשוט חיים בשקר? האם אני היחידה שמגלה שהשואב הכי יקר בעולם עדיין משאיר מאחוריו שטיח שנראה כמו סוודר כתום ענק?
אז, מה עושים? מתייאשים? חלילה.
ההבנה הראשונה: זה לא רק השואב.
הנה משהו שאף אחד לא מספר לך: שואב אבק טוב הוא חשוב, כן. אבל הוא רק חלק קטן מהפאזל. הרבה יותר חשוב זה מה אתה עושה לפני שאתה מפעיל אותו.
לדוגמה, קראתי מחקר (שמצחיק אותי כל פעם מחדש) על מבנה השערה של חיות מחמד מסוגים שונים. מסתבר שהשערה של חתול פרסי בנויה בצורה שונה משערה של כלב לברדור. מי היה מאמין? (מקור: "Comparative Morphology of Animal Hairs and its Forensic Significance," Journal of Forensic Sciences).
הנקודה היא, שואב אבק אחד לא יכול להיות פתרון קסם לכולם.
וזה הוביל אותי לתובנה השנייה, שהיא... קצת מביכה.
הווידוי המביך שלי על נייר דבק.
כן, נייר דבק. הייתי משתמשת בנייר דבק רחב, זה של אריזות, ומדביקה על הבגדים, על הספות... זה עבד, חלקית. אבל זה היה סיוט. שעות של הדבקה, הורדה, זריקה. כמו סיזיפוס עם גליל דבק.
אבל זה גרם לי לחשוב: מה אם יש דרך להשתמש בעיקרון הזה, אבל... בצורה יעילה יותר?
הפתרון שאף אחד לא מפרסם (כי זה פשוט מדי)
התשובה, חברים, היא מגבונים. לא, לא מגבונים לתינוקות. מגבונים יבשים לרצפה.
אני יודעת, זה נשמע מטופש. "מגבונים יבשים? מה הם כבר יעשו?".
תנו לי להסביר. המגבונים האלה, הם בדרך כלל עשויים מבד מיקרופייבר דק. והמרקם הזה? הוא מגנט לשיער חיות מחמד.
מה שאני עושה זה כזה: אני עוברת עם מגבון יבש על הספה, על השטיח, על המיטה. בלי חומר ניקוי, בלי כלום. רק מגבון יבש. ואתם לא מאמינים כמה שיער זה מרים! זה מדהים.
אחרי שעברתי עם המגבון היבש, אז אני שואבת אבק. פתאום, השואב עובד כמו שהוא אמור לעבוד. הוא לא צריך להיאבק בטונות של שיער דבוק, הוא פשוט שואב את מה שהמגבון כבר הרים.
זה שינה את חיי. נקודה.
אבל רגע, זה לא הכל וזה לא מושלם
האמת? יש חסרונות. זה לוקח זמן. זה דורש קצת מאמץ. וזה לא עובד על כל סוג של בד. על בדים חלקים מאוד, השיער פשוט מחליק.
בנוסף, שמתי לב שהיעילות של המגבונים משתנה מחברה לחברה. יש מגבונים שעובדים פחות טוב מאחרים. ניסוי וטעייה זה המפתח.
וכן, זה עדיין לא פותר את הבעיה לחלוטין. אבל זה משפר אותה בצורה דרמטית. ולי, זה מספיק.
מה למדתי בדרך (ואתם יכולים גם)
- להקשיב לגוף שלי (ולנשירה של ג'ינג'י): הבנתי שאין פתרון קסם. שצריך להתאים את השיטה לסוג השיער של החיה, לסוג הבד, וגם לכמה סבלנות יש לי באותו יום.
- לסמוך על האינטואיציה שלי: נייר דבק נשמע מפגר, אבל הוא הביא אותי למגבונים. לפעמים הפתרונות הכי טובים הם אלה שנראים הכי פשוטים.
- לא לפחד מכישלונות: ניסיתי כל כך הרבה דברים שלא עבדו. אבל כל כישלון כזה קרב אותי לפתרון האמיתי.
אז מה עכשיו? אני ממשיכה לנסות דברים חדשים. קראתי לאחרונה על שילוב של שמן קוקוס בתזונה של חיות מחמד כדי להפחית נשירה (מקור: "Effects of dietary coconut oil on skin and coat health in dogs," Veterinary Dermatology). אולי זה יהיה הצעד הבא?
אבל בינתיים, אני הולכת להנות מהספה שלי, נקייה משיער (יחסית), ולגרד לג'ינג'י מאחורי האוזן.
אני באמת תוהה, מה הפתרון שלכם? איך אתם מתמודדים עם סיוט שיער חיות המחמד? שתפו אותי בתגובות! אולי ביחד נמצא את הפתרון האולטימטיבי (ואם לא, לפחות נצחק על זה ביחד).
