אוקיי, בואו נדבר על זה. על הערמה השחורה הזו בפינת החדר של המתבגר. על הבגדים האלה שמדיפים ניחוח של נעורים (וקצת של ארון סגור מדי). על הכביסה השחורה.
יואו, אני זוכרת את הימים שלי. בגיל ההתבגרות, כביסה הייתה בשבילי משימה שחורה משחור. זה היה כמו להילחם בדרקון. דרקון שממשיך להתרבות. האמת? עד היום אני קצת מתעצלת.
אז מה עושים? איך גורמים למתבגר שלנו לקחת אחריות, בלי לגרום למלחמת עולם שלישית?
הבעיה היא לא הכביסה, הבעיה היא השליטה.
אני יודעת, זה נשמע קצת פילוסופי, אבל תחשבו על זה רגע. בגיל ההתבגרות, כל מה שהם רוצים זה עצמאות. ואנחנו, ההורים, מנסים לשלוט בכל דבר קטן, כולל הכביסה. זה מתכון בטוח למלחמה.
אבל… איך נותנים להם עצמאות בלי שהבית ייראה כמו מזבלה?
הנה כמה רעיונות, מגובים במחקרים (וקצת מהניסיון האישי המר שלי):
- הבנה היא שם המשחק: דברו איתם, באמת. בלי שיפוטיות, בלי צעקות. פשוט תשאלו: "מה קשה לך בכביסה?". יכול להיות שהם לא יודעים איך להפעיל את המכונה. יכול להיות שהם לא מבינים מה זה בכלל חומר כביסה. זה בסדר, תסבירו להם. הסבירו להם בעדינות, עם סבלנות. זוכרים שגם אנחנו לא נולדנו עם ידע על כביסות?
* מקור מפתיע: קראתי פעם מחקר (אני לא זוכרת איפה, אבל אני מבטיחה שהוא היה אמיתי!) שאומר שלמידה יעילה יותר כשמרגישים בטוחים. כשיש אווירה של אמון וקבלה, המתבגר יהיה פתוח יותר ללמוד.
* חוויה אישית: אני זוכרת שלימדתי את הבן שלי לעשות כביסה. הוא הסתכל עליי כאילו אני מדענית גרעין. "מה זה בכלל אומר 'הפרדה'?", הוא שאל. צחקתי (בפנים) והסברתי לו בסבלנות.
- הפכו את זה למשחק: תחרות "מי ממיין את הכביסה הכי מהר" יכולה להיות מצחיקה, במקום מעצבנת. תשירו שירים מטופשים בזמן שאתם מקפלים. תעשו הפסקה באמצע ותרקדו קצת. הכל עדיף על שיעור חינוך נוקשה.
* תובנה מפתיעה: גיליתי שמוזיקה עוזרת להכל. באמת. גם לכביסה. זה משפר את מצב הרוח, וזה גורם למשימות משעממות להיראות קצת פחות משעממות.
* מקור מקצועי: מחקרים מראים שפעילות גופנית (אפילו קטנה) משחררת אנדורפינים, שיכולים להפחית מתח ולשפר את מצב הרוח. אז תרקדו!
- תנו להם לבחור: שיבחרו את חומר הכביסה, את הסבון, את המרכך. תנו להם להוריד אפליקציה שמזכירה להם לעשות כביסה. תנו להם שליטה על התהליך.
* משפט קצר: בחירה = כוח.
* ניסיון אישי: הבת שלי ממש שמחה לבחור את חומר הכביסה שלה. היא בחרה משהו בניחוח לבנדר, ופתאום הכביסה שלה הריחה כמו ספא. זה היה שיפור עצום.
- הגדירו גבולות: זה אומר להסביר להם מה קורה אם הכביסה לא נעשית בזמן. למשל, "אם אין לך בגדים נקיים, תצטרך ללבוש משהו אחר". בלי צעקות, בלי דרמה. פשוט להסביר את ההשלכות.
* מחשבה באמצע הדרך: זה קשה, אני יודעת. קל יותר פשוט לעשות את הכביסה בעצמנו. אבל זה לא מלמד אותם כלום.
* גישה כנה: זה לא תמיד עובד, כמובן. יהיו פעמים שהם יתעלמו מההשלכות. אבל לפחות ניסיתם.
- היו סלחנים: כולם עושים טעויות. גם אתם עשיתם טעויות כשהייתם בגיל ההתבגרות. אז אם הם מכווצים סוודר יקר או צובעים את כל הכביסה בוורוד, נסו לנשום עמוק ולהזכיר לעצמכם שזה לא סוף העולם.
* הודאה בכישלונות: אני צבעתי פעם את כל הכביסה הלבנה שלי בכחול. זה היה אסון.
* מקור מפתיע: קראתי פעם ראיון עם פסיכולוג ילדים שאמר שהכי חשוב זה לתת לילדים להרגיש בטוחים לעשות טעויות. זה חלק מהלמידה.
השורה התחתונה:
כביסה זה לא רק עניין של בגדים נקיים. זה עניין של עצמאות, אחריות, וכבוד הדדי. זה עניין של ללמד את המתבגרים שלנו מיומנויות חיים חשובות. וזה עניין של לזכור שהם עדיין רק ילדים, שמנסים להבין את העולם.
ומה הכי חשוב? הסבלנות שלכם. כי כביסה שחורה זה לא סוף העולם, זה רק שלב בדרך לאחריות אישית.
