אוקיי, בואו נדבר על משהו שלפני כמה שנים הייתי צוחקת על כל מי שמציע לי: שיטת האזורים לניקוי הבית. אני, נעמה, טיפוס כאוטי משהו, מאמינה ביצירתיות שפורחת בבלגן, פתאום צריכה לחלק את הבית לאזורים ולתזמן משימות? נשמע כמו סיוט.
אבל אז, החיים. אתם יודעים איך זה. עבודה תובענית, זוגיות, חברים, ניסיונות נואשים לשמור על שפיות... הבלגן הפך למפלצת שמאיימת לבלוע אותי. לא רק שהבית היה מבולגן, גם הראש שלי היה כזה. הרגשתי שאני טובעת.
החלטתי לנסות משהו אחר. קראתי קצת על שיטת האזורים – בעיקר כי שמעתי שהיא עוזרת להרבה אנשים להוריד את רמות החרדה שלהם. זה הדליק אותי יותר מאשר הרצון לבית מצוחצח. מקורות כמו הבלוג Clean Mama (כן, אני יודעת, נשמע מיידי מדי, אבל היא באמת עוזרת!) דיברו על איך חלוקה לאזורים מורידה את העומס המנטלי. יכול להיות?
התחלתי לאט. אזור אחד בשבוע. בהתחלה זה היה נורא. שאלתי את עצמי כל הזמן, למה אני עושה את זה לעצמי?. אני הרי יכולה לעשות מיליון דברים יותר כיפיים. אבל אז קרה משהו מוזר.
מצאתי שאם אני מתמקדת רק באזור אחד, אני פחות מוצפת. פתאום, מגירת הגרביים המבולגנת נראתה כמו אתגר שאפשר לנצח, ולא כמו עוד הוכחה לכישלון שלי כאדם בוגר.
ואז הגיעה התובנה המפתיעה באמת: הניקיון הפיזי התחיל להשפיע על הניקיון המנטלי. כשהסדר חזר לבית, הסדר התחיל לחזור גם לראש. כמו שאומרת מרי קונדו בספר שלה (כן, קראתי גם אותו, אל תשפטו!), לסדר את הבית זה כמו לסדר את הנפש.
התחלתי להרגיש יותר בשליטה על החיים שלי. אני יודעת, זה נשמע קצת מוגזם, להגיד ששיטת ניקיון הפכה אותי לאדם יעיל יותר. אבל זו האמת.
אבל רגע, לפני שתרוצו לחלק את הבית שלכם לאזורים, יש כמה דברים שחשוב לי שתדעו:
- זה לא קסם: זה לא עובד מיידית. היו לי הרבה ימים שבהם פשוט זרקתי הכל לפח וברחתי לקפה.
- זה לא מושלם: הבית שלי עדיין לא מצוחצח כמו בפרסומת. וזה בסדר.
זה לא אותו דבר לכולם: שיטת האזורים היא רק נקודת התחלה. תמצאו את מה שעובד לכם*.
אז איך זה עובד בפועל? אני אישית מחלקת את הבית לחמישה אזורים עיקריים:
- כניסה וחדר אוכל: האזור שמקבל את פניי כל יום. חשוב לי שיהיה נעים ומזמין.
- מטבח: הלב של הבית. כאן אני מבשלת, אוכלת ושותה קפה. כאן חייב להיות סדר.
- חדר אמבטיה: המקום שבו אני מתחילה ומסיימת את היום. מקום של רוגע וטיפוח.
- חדר שינה: הממלכה הפרטית שלי. כאן אני נחה ומתנתקת.
- סלון ואזור עבודה: אזור משולב של יצירה ומנוחה. הכי מאתגר לסידור.
בכל שבוע, אני מתמקדת באזור אחד. אני מקצה לזה שעה ביום (לפעמים פחות, לפעמים יותר, תלוי במצב הרוח). אני מנקה, מסדרת, זורקת, תורמת. מה שלא עושה לי טוב - החוצה.
אבל הכי חשוב: אני מקשיבה לעצמי. אם אני מרגישה שאני לא מסוגלת לנקות היום, אני לא מנקה. אני לא רוצה שהניקיון יהפוך לעונש. אני רוצה שהוא יהיה חלק מהחיים שלי, ולא להשתלט עליהם.
אז מה הלאה? אני עדיין לומדת. אני עדיין עושה טעויות. אני עדיין מתעצבנת על הבלגן. אבל עכשיו, לפחות, יש לי כלי להתמודד איתו. יש לי שיטה, יש לי סדר, ויש לי קצת יותר שקט בראש.
אז מה איתכם? יש לכם שיטות משלכם להתמודד עם הבלגן? מה עובד לכם ומה לא? אני אשמח לשמוע! אולי נלמד משהו אחד מהשני. כי בסופו של דבר, כולנו רק מנסים למצוא את הדרך שלנו לשמור על השפיות בתוך הכאוס הזה שנקרא חיים.
