אוקיי, בואו נדבר על משהו שכולנו עושים, אבל אף פעם לא באמת עוצרים לחשוב עליו לעומק: ניקיון. כן, כן, אני יודעת, זה לא סקסי כמו חופשה בתאילנד או קניית נעליים חדשות, אבל היי, זה חלק מהחיים. והאמת? גיליתי שמאחורי הבקבוקים הצבעוניים האלה מסתתר עולם שלם של תובנות, חיסכון (או בזבוז!) כספי, ואפילו קצת פילוסופיה על מה באמת חשוב לנו.
הכל התחיל כשנתקלתי באיזה פוסט בפייסבוק על ניקוי טבעי עם חומץ וסודה לשתייה. צחקתי. חומץ? זה מה שהסבתא שלי הייתה עושה! אבל משהו שם נגע בי. אולי זה הקטע של "לחזור לשורשים", אולי זה סתם הסקרנות הטבעית שלי. מה אכפת לי לנסות?
ואז התחלתי לחקור. קראתי בלוגים של אמהות שמגדלות משפחות שלמות על תקציב מצומצם (מקור #1: הבלוג "אמא חוסכת" - טיפים מעולים, ממליצה בחום!), ראיתי סרטוני יוטיוב של אנשים שמכינים חומרי ניקוי DIY (ערוץ יוטיוב מומלץ: "Clean My Space" - מדען ניקיון!). אפילו קראתי מחקרים על השפעת הכימיקלים בחומרי הניקוי הקונבנציונליים על הבריאות שלנו (מקור #2: אתר משרד הבריאות - מידע אמין ונגיש). נדהמתי.
התחלתי עם החומץ. ניקיתי את המיקרוגל. הופתעתי. הוא הבריק! אחר כך ניסיתי סודה לשתייה על הכיור. וואו! התחלתי להרגיש כמו מדענית משוגעת במטבח. אבל אז הגיעו האתגרים.
הכתמים הקשים על הכיריים? החומץ לא עזר. הריח של החומץ אחרי הניקוי? בלתי נסבל! התחלתי לתסכל. חשבתי לעצמי: "נו, נעמה, חזרת לסורך. מה חשבת לעצמך? שאת תהיי גורו של ניקיון אקולוגי?".
אבל לא ויתרתי. הבנתי שזה לא עניין של "הכל או כלום". זה לא חייב להיות או חומרי ניקוי כימיים חזקים או חומץ מדולל במים. אפשר למצוא את האיזון.
אז התחלתי לשלב. קניתי חומרי ניקוי אקולוגיים יותר, אבל לא וויתרתי על חלק מהחומרים הקונבנציונליים לכתמים עיקשים במיוחד. התחלתי להכין תרסיס ריחני משמן אתרי לבנדר ומים (טיפ קטן: כמה טיפות וודקה עוזרות לשמן להתערבב טוב יותר במים!). זה היה תהליך של ניסוי וטעייה. ולפעמים, האמת? היו יותר טעויות מניסיונות.
ואז הגעתי לשלב הכסף. התחלתי לעקוב אחרי ההוצאות שלי על חומרי ניקוי. השתמשתי באפליקציה פשוטה לניהול הוצאות (ממליצה על "Money Manager" - קל ואינטואיטיבי). ופה הגיעה ההפתעה האמיתית.
חשבתי שאני חוסכת המון כסף. הרי אני מכינה חלק מחומרי הניקוי בעצמי! אבל כשסכמתי את כל ההוצאות השנתיות שלי, גיליתי שחסכתי... בערך 200 שקל.
200 שקל?! אחרי כל העבודה הקשה הזאת? אחרי כל הריח של החומץ? זה היה קצת מאכזב, האמת.
אבל אז, תוך כדי שאני בוהה במספר הזה, הבנתי משהו הרבה יותר גדול. זה לא היה רק עניין של כסף. זה היה עניין של שליטה.
שליטה על מה שאני מכניסה לבית שלי. שליטה על הכימיקלים שמסתובבים באוויר שאני נושמת. שליטה על ההשפעה שלי על הסביבה.
הבנתי שהחיסכון הכספי הוא בונוס נחמד, אבל הוא לא העיקר. העיקר הוא שעשיתי בחירה מודעת. בחירה להיות יותר מודעת לצריכה שלי. בחירה להיות יותר אחראית.
ואז הבנתי עוד משהו.
לפעמים, הדברים הכי משמעותיים בחיים לא נמדדים בכסף. לפעמים, הם נמדדים בתחושה הפנימית הזאת של עשייה. תחושה של שליטה. תחושה של חיבור.
זה לא אומר שאני הפכתי לגורו של ניקיון אקולוגי. ממש לא. אני עדיין משתמשת בחומרי ניקוי קונבנציונליים לפעמים. אני עדיין שונאת את הריח של החומץ. אבל עכשיו, אני עושה את זה מתוך בחירה. לא מתוך הרגל.
אז, כמה כסף באמת חסכתי בשנה האחרונה? אולי רק 200 שקל. אבל הרווחתי הרבה יותר. הרווחתי תובנה. הרווחתי שליטה. הרווחתי תחושה טובה.
ומה אתכן? איזה בחירות אתן עושות בבית שלכן? האם אתן עוצרות לחשוב על ההשפעה של הבחירות האלה? האם אתן מודעות לצריכה שלכן?
אני מזמינה אתכן לשתף אותי בתגובות. אולי ביחד נוכל ללמוד אחת מהשנייה ולמצוא את הדרך שלנו לחיות חיים יותר מודעים, יותר אחראיים, ויותר מספקים. ולא, אני לא מדברת רק על ניקיון. אני מדברת על החיים עצמם.
