אוקיי, בואו נדבר על משהו שאף אחד לא אוהב לדבר עליו: הריח הזה במקרר. אתם יודעים, זה שגורם לכם לפקפק בכל החלטות החיים שלכם. זה שגורם לכם לפתוח את המקרר עם עצירת נשימה כאילו אתם צוללים למים עמוקים. אותי זה הוציא מדעתי. הייתי בטוחה שיש שם גופה קטנה של חסה שנרקבת באיזו פינה נסתרת.
אבל רגע לפני שנכנסים להיסטריה, בואו נבין משהו בסיסי. מקרר הוא ג'ונגל קטן של חיידקים, פטריות ועוד יצורים מיקרוסקופיים שאוהבים לחגוג על שאריות האוכל שלנו. הם מייצרים גזים שונים ומשונים, שהם בעצם מה שאנחנו מריחים. מגעיל, אני יודעת, אבל זה המדע! (ד"ר גוגל הסכים איתי, אז זה חייב להיות נכון).
ניסיתי הכל. ניקיתי, קרצפתי, העברתי מגבונים אנטיבקטריאליים על כל משטח אפשרי. קניתי את כל מנטרלי הריחות המבטיחים בסופר. שמתי קופסאות עם סודה לשתייה (טיפ שסבתא תמיד אמרה עליו). כלום לא עבד. הריח פשוט חזר אחרי יום-יומיים, חזק ומנצח. הייתי מיואשת. האם אצטרך לחיות לנצח עם מקרר שמריח כמו ניסוי כימי כושל?
ואז, יום אחד, תוך כדי שיטוט חסר תכלית בפינטרסט (אל תשאלו מה חיפשתי, זה כנראה היה קשור לעיצוב פנים בסגנון בוהו-שיק), נתקלתי במשהו מוזר. מישהו השתמש בחיתול כדי לספוג ריחות במקרר. חיתול! כן, אתם קוראים נכון. נשמע מטורף, נכון? גם אני חשבתי ככה.
אבל אז עצרתי רגע. מה בעצם יש בחיתול? חומר סופג במיוחד. חומר שנועד לספוג נוזלים וריחות לא נעימים. רגע, אולי יש פה משהו...
התחלתי לחקור. גיליתי שהחומר הסופג בחיתולים נקרא סופר-סופג פולימרי (SAP). זהו חומר שיכול לספוג כמות עצומה של מים ביחס למשקל שלו. הוא משמש לא רק בחיתולים, אלא גם בגינון, בחקלאות, ואפילו בתעשיית המזון. מי ידע? (מקור: מאמר מדעי על סופר-סופג פולימרי ושימושיו השונים).
אבל חיתול? זה היה קצת מוגזם. חיפשתי משהו יותר אלגנטי. משהו שאפשר להסתיר בפינה האחורית של המקרר בלי שיראה כאילו ויתרתי על החיים.
ואז זה הכה בי: כדורי ג'ל! אתם יודעים, אלה שמשמשים באדניות כדי לשמור על הלחות של הצמחים. הם עשויים מאותו חומר סופג כמו החיתולים, אבל הם קטנים, שקופים ולא מושכים תשומת לב.
החלטתי לבנות מלכודת ריחות משלי. לקחתי כוס קטנה, מילאתי אותה בכדורי ג'ל יבשים והוספתי קצת מים. הכדורים תפחו במהירות והפכו לג'ל שקוף. הוספתי כמה טיפות של שמן אתרי לימון (כי אני אוהבת את הריח והוא גם אמור להיות אנטיבקטריאלי). הנחתי את הכוס בפינה האחורית של המקרר, מאחורי קרטון הביצים.
חיכיתי. הסתכלתי על זה בספקנות. מה הסיכויים שזה יעבוד? הרי ניסיתי כבר הכל. אבל ניסיתי.
אחרי 24 שעות פתחתי את המקרר. נשמתי עמוק.
הפתעה! הריח הנורא נעלם! במקומו היה ניחוח לימוני עדין ומרענן. לא האמנתי. עבדתי על עצמי שאולי אני מדמיינת?
אבל אחרי יומיים, שלושה, שבוע - הריח הנורא לא חזר. המקרר שלי סוף סוף הריח נורמלי! אפילו טוב יותר מנורמלי! זה היה נס קטן במטבח שלי.
אוקיי, אז זה לא בדיוק נס, זה יותר מדע יישומי. אבל מבחינתי, זה היה ניצחון קטן. מלכודת הריחות הקטנה שלי הצליחה לספוג את כל הגזים המגעילים ולשמור על המקרר שלי רענן.
השאלה האמיתית היא למה לא חשבתי על זה קודם? ולמה אף אחד לא מספר על הטריק הזה? אולי זה יותר מדי פשוט? אולי אנחנו מחפשים פתרונות מסובכים כשהתשובה נמצאת ממש מול העיניים שלנו?
אני לא יודעת. אבל מה שאני כן יודעת זה שהמקרר שלי סוף סוף שמח. ואני שמחה בשבילו.
כמה זמן זה מחזיק מעמד? זה כבר סיפור אחר. אני מחליפה את הג'ל כל שבועיים בערך, או כשזה נראה כבר לא צלול. זה לא פתרון קסם לנצח, אבל זה עובד, וזה זול, וזה הרבה יותר נעים מלהחזיק מטהר אוויר תעשייתי.
אז אם גם אתם סובלים מריח רע במקרר, תנסו את זה. מה יש לכם להפסיד? חוץ מריח רע, כמובן. ואם יש לכם עוד טריקים סודיים, בבקשה תשתפו! אני תמיד שמחה ללמוד דברים חדשים (במיוחד אם הם קשורים לניקיון המטבח).
האם הייתם מעלים על דעתכם שהפתרון לריח הנורא במקרר שלכם נמצא דווקא בעולם הגינון? אני בטוחה שלא, אבל זה היופי שבדברים הלא צפויים, לא?
