האמת? תמיד פחדתי מדיו. לא מהכתיבה, חלילה, אלא מהכתמים. זה התחיל כששפכתי פעם בקבוק דיו כחול על השטיח הלבן של סבתא רחל. עד היום אני שומעת את ה"אוי ואבוי!" שלה בראש.
מאז, ניסיתי ה-כ-ל. כל טיפ, כל טריק, כל "סוד סבתא" שהבטיח ניסים ונפלאות. סודה לשתייה? לימון? חלב? אלכוהול? הכל! וברוב המקרים? כלום. פשוט כלום. הכתם נשאר שם, כמו צלקת מטרידה.
ואז, אחרי שנים של תסכול, הבנתי משהו: אין פתרון קסם אחד. מה שעובד על כתם דיו אחד, עלול להחמיר כתם אחר. העניין הוא להבין מה באמת קורה שם, מתחת לפני השטח.
אז מה הסוד ה"בלתי אפשרי" הראשון?
להפסיק להילחם בדיו וללמוד לדבר איתו. כן, שמעתם נכון.
רגע, נעמה, השתגעת?
אולי קצת. אבל תקשיבו לי. דיו הוא לא אויב. הוא מולקולה. (אוקיי, הרבה מולקולות). מולקולות שמגיבות לחומרים שונים בצורות שונות. הבנת ההבדל בין סוגי הדיו השונים היא חצי מהדרך לפתרון. דיו על בסיס מים, לדוגמא, יגיב אחרת לחלוטין מדיו על בסיס שמן.
נקודת מפנה: הבנה מעמיקה של סוג הדיו היא קריטית להצלחה.
אחד המקורות המפתיעים שלי בנושא הגיע בכלל ממוזיאון לאומנות. כן, כן, מוזיאון. מסתבר שמשמרים עובדים עם חומרים עדינים הרבה יותר מאיתנו, ויש להם ידע מדהים על תכונות הדיו השונות (מקור: "חומרי שימור לאומנות", הוצאת מוזיאון ישראל). הם מלמדים, לדוגמא, שזיהוי מוקדם של סוג הדיו הוא קריטי למניעת נזק בלתי הפיך.
למה מה שחשבתי פעם היה שגוי?
פעם הייתי בטוחה שאם משהו עובד על סוג אחד של כתם, הוא יעבוד על הכל. כמה נאיבית הייתי! גיליתי, למשל, ששימוש באלכוהול על כתם דיו מסוים עלול לקבע אותו לנצח.
ועוד משהו: נייר סופג הוא לא תמיד חבר. לפעמים, שפשוף נמרץ רק יגרום לכתם להתפשט ולהיספג עמוק יותר בבד. למדתי את זה בדרך הקשה כשניסיתי להסיר כתם מחוברת יומן יקרה. החוברת עדיין שמורה אצלי, תזכורת צנועה לכישלון.
אבל אל ייאוש!
הנה כמה סודות "בלתי אפשריים" שעובדים (ברוב המקרים, כן?)
- חלב? כן, אבל... לא חלב קר מהמקרר. חממו חלב מעט (לא רותח!) והשרו בו את הבגד המוכתם. החלב החמים עוזר לפרק את מולקולות הדיו, במיוחד בדיו על בסיס מים.
- אמוניה? בזהירות! תמיסת אמוניה מדוללת יכולה להיות יעילה להסרת כתמי דיו עקשניים, אבל היא עלולה לפגוע בבדים מסוימים. בדקו תמיד על פינה נסתרת לפני השימוש!
- תרסיס שיער? אולי... שמעתם נכון. תרסיס שיער (במיוחד אלו עם ריכוז אלכוהול גבוה) יכול לעזור לפרק את הדיו. רססו על הכתם, המתינו כמה דקות, ונגבו בעדינות.
- משחת שיניים? ניסיתם? כן, משחת שיניים לבנה (לא ג'ל!) יכולה לעזור לספוג את הדיו. מרחו שכבה דקה על הכתם, המתינו כמה דקות, ונגבו בעדינות.
ומה לגבי כתמים על רהיטים?
פה העסק קצת יותר מורכב. תלוי בסוג הריפוד. אבל הנה טיפ אחד שאולי יפתיע אתכם: מיונז. כן, מיונז. מרחו שכבה דקה של מיונז על הכתם, המתינו כמה דקות, ונגבו בעדינות. השומן במיונז עוזר לפרק את הדיו. (מקור: "ניקוי רהיטים בשיטות טבעיות", מאת ד"ר ענת כהן, מומחית לשימור רהיטים).
שימו לב: בדקו תמיד כל חומר על פינה נסתרת לפני השימוש!
אבל רגע, מה עם הפן הרגשי?
כתמי דיו הם מעצבנים. הם גורמים לנו להרגיש חסרי אונים. הם מזכירים לנו את הפעמים שנכשלנו. אבל הם גם הזדמנות ללמוד, להתנסות, ולצחוק על עצמנו. אחרי הכל, סבתא רחל בסוף סלחה לי על השטיח. ואני למדתי שיעור חשוב: אין טעם לבכות על דיו שנשפך. עדיף למצוא דרך לנקות אותו.
ולסיום, שאלה שמטרידה אותי:
האם אנחנו נלחמים בכתמים או בפחד שלנו מטעויות?
אני מזמינה אתכם לשתף אותי בחוויות שלכם עם כתמי דיו. אילו טריקים עבדו בשבילכם? אילו ניסיונות נכשלו? ביחד, נוכל לגלות עוד סודות בלתי אפשריים.
