האמת? עד לפני שנה הייתי לועגת לכל מי שמדבר על לוח שנה משפחתי. חשבתי שזה גימיק מוגזם, משהו שאמהות אינסטגרם משתמשות בו כדי להשוויץ בשלמות מזויפת. ואז הגיע הילד השני. בבת אחת, הבית הפך לסיר לחץ, אני הפכתי לצל של עצמי, והרשימות שלי היו מבולגנות יותר מהחדר של המתבגר שלי.
היו ימים ששכחתי איפה הילדים שלי נמצאים, אם הם אכלו או לא, או אם בכלל קבעתי תור לרופא שיניים. זו לא הייתה רק עייפות, זה היה כאוס טוטאלי. וזה הכניס אותי לחרדות.
החלטתי לנסות לוח שנה משפחתי דיגיטלי. כן, אני, הסקפטית הנצחית. עכשיו אני כאן כדי להגיד לכם: זה שינה לי את החיים. אבל לא כמו שאתם חושבים.
הבעיה האמיתית היא לא הזיכרון, אלא העומס המנטלי
תחשבו על זה רגע: לזכור את התור לרופא, החוג של הילד, יום ההולדת של סבתא - זה לא רק עניין של זיכרון טוב. זה עניין של עומס מנטלי. כל פרט כזה תופס מקום במוח שלנו, מקום שיכול להיות מוקדש לדברים חשובים יותר, כמו לחשוב על רעיונות חדשים בעבודה, ליהנות מהזמן עם הילדים, או סתם לנוח.
מחקרים מראים שעומס מנטלי כרוני קשור ישירות לחרדה, דיכאון ושחיקה (Burnout). (מקור: Journal of Abnormal Psychology). אנחנו פשוט לא בנויות לעבד כל כך הרבה מידע כל הזמן.
אז למה ציפינו מעצמנו לעשות את זה?
הפתרון, לפחות בשבילי, היה פשוט: להוציא את כל המידע הזה מהראש ולשים אותו במקום אחד, נגיש וברור. לוח שנה משפחתי דיגיטלי עושה בדיוק את זה.
איך בחרתי את הלוח הנכון (ולמה רובם גרועים)
אחרי שקראתי עשרות ביקורות וניסיתי כמה אפליקציות, הבנתי שיש שלושה דברים שחשובים לי:
- שיתוף פשוט: כל בני המשפחה צריכים להיות מסוגלים לעדכן ולראות את הלוח בקלות, גם סבתא טכנופובית.
- תזכורות מותאמות אישית: אני רוצה לקבל תזכורות רק לדברים שחשובים לי, ולא להיות מופצצת בהודעות כל היום.
- אינטגרציה עם שירותים אחרים: חשוב לי שהלוח יוכל להתחבר ליומן העבודה שלי, לרשימת המטלות שלי, ולשאר האפליקציות שאני משתמשת בהן.
מרוב האפליקציות פשוט התייאשתי. הן היו מסובכות מדי, יקרות מדי, או פשוט לא עבדו כמו שצריך. בסופו של דבר, מצאתי שילוב שעובד בשבילי: Google Calendar עם אפליקציית תזכורות כמו Todoist. זה לא מושלם, אבל זה עושה את העבודה.
הטעות הקריטית שעשיתי בהתחלה (ואיך למדתי ממנה)
בהתחלה, פשוט העמסתי על הלוח בכל פרט אפשרי: מהרגע שצריך להוציא את הכביסה ועד לאיזה ערוץ טלוויזיה יהיה הסרט בערב. זה היה סיוט. במקום להפחית את העומס המנטלי, רק הגדלתי אותו.
הבנתי שאני צריכה להיות יותר סלקטיבית. הלוח צריך להיות מוקדש לדברים החשובים באמת: תורים, חוגים, פגישות חשובות, אירועים מיוחדים. כל השאר יכול לחכות.
הפתעה: הלוח שיפר את היחסים שלנו
הדבר הכי פחות צפוי שקרה הוא שהלוח שיפר את היחסים שלנו כמשפחה. איך זה קרה?
- פחות ריבים: פתאום, אין יותר ויכוחים מי צריך לקחת את הילד לחוג או מי שכח לקנות חלב. הכל כתוב, ברור ונגיש לכולם.
- יותר שיתוף פעולה: כולם רואים מה צריך לעשות ומתי, וכולם יכולים לקחת חלק.
- יותר זמן איכות: כשיודעים מראש מה מצפה לנו, אפשר לתכנן דברים כיפיים ביחד, בלי לחץ ובלי הפתעות לא נעימות.
אבל רגע, זה לא הופך אותנו למשפחה מושלמת? ממש לא. עדיין יש לנו ריבים, עדיין יש בלאגן, ועדיין יש ימים שאני מרגישה שאני לא מצליחה לעמוד בכלום. אבל לפחות עכשיו, יש לנו כלי שעוזר לנו לשמור על השפיות.
התובנה המפתיעה: זה לא רק על ניהול זמן, זה על ניהול אנרגיה
הלוח לא רק עזר לי לנהל את הזמן שלי, הוא עזר לי לנהל את האנרגיה שלי. כשהראש שלי פחות עמוס, יש לי יותר כוח להתמודד עם האתגרים של היומיום, להיות יותר סבלנית, יותר יצירתית, יותר שמחה.
והכי חשוב, יש לי יותר זמן לעצמי. זמן לקרוא ספר, לצאת להליכה, או סתם לשבת בשקט ולנשום. כי בסופו של דבר, אם אני לא דואגת לעצמי, אני לא יכולה לדאוג לאף אחד אחר.
אז הנה השאלה שנשארה איתי: איך אנחנו, כנשים וכאמהות, יכולות לתת לעצמנו את הרשות להוריד מעלינו את העומס המנטלי הזה? איך אנחנו יכולות לבנות לעצמנו מערכות תמיכה שיאפשרו לנו לחיות חיים מלאים ומאושרים יותר? אולי לוח שנה דיגיטלי הוא רק צעד קטן, אבל הוא צעד בכיוון הנכון.
