היי בנות, נעמה כאן! בואו נדבר על משהו שכולנו נאבקות איתו – ניהול משימות. אבל לפני שאתן בורחות בצרחות, אני מבטיחה לכן – אנחנו הולכות לעשות את זה אחרת. אני לא הולכת להמליץ לכן על עוד אפליקציה מפוצצת בפונקציות שלא תשתמשו בהן, או על שיטה סופר-יעילה שתגרום לכן להרגיש כמו רובוטים. לא, אנחנו הולכות למצוא דרכים אמיתיות להתמודד עם הבלגן הזה, בלי לאבד את השפיות (או את החוש הומור).
תגידו, קרה לכן פעם שהסתכלתן על רשימת המשימות שלכן והרגשתן שאתן עומדות להתעלף? לי קרה. לא פעם אחת. ואז הבנתי משהו: הבעיה היא לא שאני לא מאורגנת, אלא שהשיטות האלה לא בנויות בשבילי. הן בנויות בשביל אנשים שחיים לפי שעון, אנשים שאוהבים טבלאות אקסל (סליחה מכל אוהבי האקסל שם בחוץ!).
אז מה עושים? מתחילים להתמקד במה עובד בשבילנו, גם אם זה קצת מוזר.
התבנית הראשונה: "מה בוער לי בתחת?"
כן, קראתן נכון. קצת בוטה, אבל היי, לפעמים צריך משהו שיזעזע אותנו מהשאננות. הרעיון פשוט: במקום לכתוב רשימה ארוכה ומייאשת, תשאלו את עצמכן – מה הדבר הזה שאם לא אטפל בו עכשיו, הוא יתפוצץ לי בפנים? זה יכול להיות תשלום חשבון שפיספסתן, מייל דחוף שצריך לענות עליו, או סתם משהו קטן שמציק לכן במוח כבר שבוע.
הדבר הכי חשוב כאן הוא לתת לעצמכן פרס קטן אחרי כל משימה. טיול קצר עם הכלב? קפה טעים? 10 דקות של גלילה באינסטגרם (כן, אני יודעת, זה ממכר, אבל לפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכות!).
אבל רגע, זה לא הכל. הבנתן למה זה עובד? כי אנחנו פועלות מתוך מוטיבציה פנימית, לא מתוך תחושת חובה. ואם יש משהו שלמדתי מניהול העסק שלי (בלאגן ככל שיהיה), זה שמוטיבציה פנימית שווה זהב. כמו שאומרים, "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" – אבל הדרך להצלחה רצופה פעולות שמגיעות ממקום אמיתי.
התבנית השנייה: "דברים שאני באמת נהנית לעשות" (גם אם הם פרודוקטיביים)
אני יודעת, זה נשמע מטורף. אבל תחשבו על זה רגע: אם אתן משלבות משימות עם דברים שאתן אוהבות, הסיכוי שתדחו אותן קטן משמעותית. לדוגמה, אני שונאת לענות למיילים (סליחה לכל מי ששלח לי מייל ולא קיבל מענה, אני עובדת על זה!). אז מה אני עושה? אני שומעת פודקאסט שאני אוהבת בזמן שאני עונה למיילים. זה לא הופך את זה לכיף, אבל זה לפחות נסבל.
ולמה זה עובד? כי אנחנו מנצלות את אפקט הניגוד. כשאנחנו משלבות משהו שאנחנו אוהבות עם משהו שאנחנו שונאות, אנחנו יוצרות חוויה יותר חיובית. זה כמו לאכול ירקות עם רוטב טעים – פתאום זה נראה קצת יותר אפשרי.
התבנית השלישית: "מחברת המחשבות הנודדות"
זו לא בדיוק תבנית לניהול משימות, אבל היא עוזרת לי לפנות מקום במוח. יש לי מחברת קטנה שאני לוקחת איתי לכל מקום. כל פעם שעולה לי רעיון, מחשבה, או סתם משהו שמטריד אותי, אני כותבת אותו שם. זה עוזר לי להוציא את הדברים מהראש ולסדר אותם.
ההשראה לתבנית הזו הגיעה אלי ממקום לא צפוי – הספר "האמן כילד" של ג'וליה קמרון. היא מדברת שם על "דפי בוקר" – כתיבה חופשית של שלושה דפים כל בוקר. אני לא עושה את זה כל יום, אבל הרעיון של הוצאת המחשבות על הכתב מאוד עוזר לי.
ואם זה נשמע לכן קצת "רוחניקי", תחשבו על זה ככה: זה כמו לעשות סדר בארון הבגדים שלכן – אחרי שמפנים מקום, פתאום אפשר למצוא דברים חדשים.
אוקיי, אני יודעת, זה אולי לא הפתרון המושלם לכל אחת. אבל אני מקווה שנתתי לכן קצת חומר למחשבה. העיקר זה לנסות, לטעות, וללמוד מזה. כמו שאמר לי פעם חבר טוב – "הדרך הטובה ביותר ללמוד היא לעשות שטויות". אז יאללה, צאו לעשות שטויות!
אז מה אתן אומרות? יש לכן תבניות לניהול משימות שאתן אוהבות? ספרו לי בתגובות!
