האמת? עד גיל 28 הארון שלי היה בעיקר עדות אילמת לכאוס הפנימי שלי. ערימות של בגדים ש"יום אחד אולי" אלבש, פריטים שקניתי בספונטניות ואז שכחתי מקיומם, ובעיקר תחושה מתמדת שאין לי מה ללבוש, למרות שהדלת בקושי נסגרת. מוכר לכן?
אני זוכרת את הרגע הזה, אחרי עוד ריב עם הארון (כן, אנחנו מדברים אחד עם השני, אל תשפטו), שהבנתי: זה לא הארון, זאת אני. אני לא מצליחה להתנהל איתו כי אני לא מבינה את הצרכים שלי. זה לא רק "לסדר", זה להבין את המעבר בין העונות, את מצבי הרוח, את החיים עצמם.
ואז נתקלתי בשיטה של מארי קונדו. ואני יודעת, זה אולי קלישאתי, אבל רגע, אל תגלגלו עיניים! זה לא רק "שמחה". זה הבנה עמוקה יותר של מה אני מכניסה לחיים שלי, ואיך זה משפיע עלי. (מקור: "The Life-Changing Magic of Tidying Up" מאת מארי קונדו).
אבל הטוויסט? קונדו לא פתרה את הבעיה העונתית. היא מצוינת למיון ראשוני, אבל איך מתמודדים עם מעבר חד מסוודרים לחולצות טי? איך לא לשכוח מהפריטים הנסתרים מאחור?
השלב הראשון: חפירה ארכיאולוגית
לפני הכל, הכל יוצא החוצה. כן, הכל. מניחים הכל על המיטה, ומתחילים למיין לפי קטגוריות: חולצות, מכנסיים, שמלות, וכו'.
השלב השני: שאלת המיליון דולר (ששואלים את עצמכן בכנות)
לוקחים כל פריט ביד ושואלים: האם זה גורם לי לשמוח? האם לבשתי את זה בשנה האחרונה? האם זה מתאים לי עכשיו, בגרסה הנוכחית שלי?
טיפ זהב: אם יש לכן פריט שאתן אוהבות אבל הוא לא במידה שלכן, תשאלו את עצמכן למה אתן מחזיקות בו. האם זה מתוך תקווה ש"יום אחד" תרדו במשקל? תזכרו: מגיע לכן ללבוש בגדים שגורמים לכן להרגיש טוב עכשיו.
השלב השלישי: סידור עונתי עם טוויסט
פה הקסם מתחיל. אחרי שמיפנו הכל, מחלקים את הבגדים לפי עונות: קיץ, חורף, מעבר. אבל לא סתם מחלקים - חושבים על איך אנחנו באמת מתלבשות.
לדוגמה: אני אוהבת ללבוש שמלות קיץ גם בחורף, עם גרביונים ומגפיים. אז אני שומרת חלק מהשמלות האלה זמינות כל השנה.
הנה הטריק: מדפיסים תמונה של כל אאוטפיט! כן, אני יודעת, זה נשמע משוגע, אבל זה עובד. מצלמים את עצמכן באאוטפיטים שאתן אוהבות, ומדביקים את התמונות על דלת הארון. ככה, כשאתן עומדות מול הארון הריק בבוקר, יש לכן השראה מוכנה. (מקור: "השפעת תמונות השראה על בחירות אופנתיות" - מחקר מאוניברסיטת תל אביב, אם כי אני לא זוכרת איפה בדיוק קראתי את זה, סליחה!).
אבל רגע, מה עושים עם הבגדים הלא עונתיים?
פה אנחנו משתמשים בשיטת ה"הכבדה". אלו בגדים שכרגע לא מתאימים לעונה, אבל אתן רוצות לשמור אותם. אפשר לאחסן אותם בארגזים, במזוודות, או אפילו בשקית ואקום. העיקר שהם לא יתפסו מקום בארון הראשי.
הטוויסט האמיתי: לא סתם לאחסן. לפני שאתן מכניסות בגד לאחסון, תשאלו את עצמכן: האם אני באמת הולכת ללבוש את זה בעונה הבאה? ואם התשובה היא לא, אל תתביישו לתרום או למכור.
השלב הרביעי: הארון הקפסולה - המשחק משתנה
אחרי הסידור העונתי, אנחנו יוצרים "ארון קפסולה" - אוסף קטן של בגדים שמתאימים אחד לשני ויוצרים מגוון רחב של אאוטפיטים. (מקור: הבלוגר הסביבתי "Unfancy" הוא מקור מצוין להשראה לארון קפסולה).
העיקרון: פחות זה יותר. בוחרים כמה פריטים בסיסיים (חולצות טי, מכנסיים, חצאיות, שמלות) בצבעים ניטרליים, ומשלבים אותם עם כמה פריטים צבעוניים או מיוחדים.
הטיפ שלי: תחשבו על הבגדים שלכן כעל פאזל. כל פריט צריך להתאים לפחות לשלושה פריטים אחרים בארון.
מה למדתי על עצמי בתהליך הזה?
אני נוטה להיקשר לבגדים מבחינה רגשית. קשה לי להיפרד מבגדים שמזכירים לי תקופות טובות, אפילו אם אני כבר לא לובשת אותם. זה בסדר. אני פשוט צריכה להיות מודעת לזה, ולשאול את עצמי: האם אני מחזיקה בבגד הזה מתוך נוסטלגיה, או מתוך צורך אמיתי?
לסיכום (או שלא?):
סידור ארון הבגדים הוא לא רק עניין של סדר וארגון. זה מסע לגילוי עצמי. זה הזדמנות להבין מה אנחנו באמת צריכות, מה משמח אותנו, ומה אנחנו רוצות להקרין לעולם.
אז קחו נשימה עמוקה, תפנו כמה שעות, ותצאו למסע שלכן. תזכרו: אין פתרונות קסם. אבל יש תהליך. ויש בו המון יופי.
מה אתן הייתן משנות בגישה שלי? האם יש טריק סידור ארון שגיליתן שעובד עבורכן פלאים? ספרו לי בתגובות!
