אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על הארון שלנו. אותו חלל שבדרך כלל מתפקד כחור שחור של בגדים, אביזרים וחלומות שלא התגשמו. אני יודעת, נשמע דרמטי, אבל תודו שזה קצת נכון. שנים חייתי בכאוס הזה, משוכנעת ש"יום אחד" יהיה לי זמן לסדר. יום אחד הפך לשנים, והארון שלי רק הלך והתמלא.
ואז, אחרי עוד בוקר שבו איחרתי לעבודה כי לא מצאתי כלום (נשבעת שהחולצה הזאת הייתה שם אתמול!), נשברתי. חיפשתי פתרון. התחלתי לחקור אפליקציות לסידור ארונות. כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות: "נעמה, את רצינית? אפליקציה תסדר לי את הבלאגן?". גם אני הייתי סקפטית.
אבל אז גיליתי משהו מפתיע: זה לא רק על סידור הבגדים. זה על משהו הרבה יותר עמוק.
איך הארון שלי הפך להיות מראה של הנפש שלי
האמת היא, שהארון שלי היה שיקוף מדויק של איך שהרגשתי מבפנים. עמוס, מבולגן, מלא בפריטים שלא מתאימים יותר למי שאני היום. כמו הרבה דברים בחיים שלי, פחדתי לשחרר. פחדתי להיפרד מבגדים ש"אולי עוד יום אחד" אלבש, מבגדים שקניתי במבצע ושוכבים בארון עם הטיקט עליהם.
האפליקציות האלה - Stylebook, Cladwell, Smart Closet, ואפילו פינטרסט בתור לוח השראה – עזרו לי קודם כל להבין את זה. הן לא רק מאפשרות לתעד את הבגדים שלך ולתכנן אאוטפיטים. הן מאלצות אותך להתבונן במה שיש לך. באמת.
אבל רגע, לפני שאתן רצות להוריד אפליקציה, שאלו את עצמכן: מה אני באמת רוצה להשיג?
הרי זה לא רק על ארון מסודר. זה על משהו עמוק יותר. האם אני רוצה להרגיש יותר מאורגנת? יותר בטוחה בעצמי? יותר חופשיה?
אני מודה, בהתחלה נבהלתי. חשבתי לעצמי, "אני צריכה לצלם כל בגד שלי? זה מטורף!". אבל אז הבנתי שזה דווקא יכול להיות כיף. זה כמו לשחק במשחק אופנה אישי.
מקורות השראה לא שגרתיים – ולא, אני לא מדברת רק על מארי קונדו
במקביל לאפליקציות, התחלתי לחקור עוד מקורות השראה. כמובן שקראתי את "סוד הקסם של הסדר" של מארי קונדו (שהייתה גאונית, אגב), אבל רציתי משהו יותר פרקטי, יותר "אני".
ואז נתקלתי בספר מפתיע: "Project 333". הרעיון? לחיות עם 33 פריטים בלבד (בגדים, נעליים, תכשיטים ואביזרים) למשך שלושה חודשים. בהתחלה חשבתי שזה קיצוני, אבל זה גרם לי לחשוב מחדש על מה שאני באמת צריכה.
ואז קראתי כתבה מעניינת ב"הארץ" על מינימליזם כאקט פוליטי וסביבתי. פתאום סידור הארון שלי קיבל משמעות גדולה יותר. זה לא רק על איך שאני נראית, אלא גם על איך שאני תורמת לעולם.
הנה התובנה המפתיעה: סידור הארון הוא לא רק פעולה פרקטית, אלא גם הצהרה אישית.
הכישלונות שלי – ומה למדתי מהם
אני לא אשקר, היו גם כישלונות. ניסיתי את שיטת "קופסת הנדבות" של מארי קונדו, אבל לא הצלחתי להיפרד מחלק מהבגדים. הם היו יקרים לי מדי, או שהיו להם זיכרונות טובים.
במקום להרגיש אשמה, החלטתי להיות יותר רחומה כלפי עצמי. הבנתי שלא הכל חייב להיזרק או להינתן. לפעמים מספיק פשוט לארגן מחדש, לתלות בגדים בצורה שתגרום לי לראות אותם יותר, ליצור שילובים חדשים.
אז מה עובד, ומה לא?
אחרי הרבה ניסוי וטעייה, גיבשתי לעצמי כמה עקרונות מנחים:
- התחילו בקטן: אל תנסו לסדר את כל הארון בבת אחת. בחרו מגירה אחת, או מדף אחד, ותתמקדו בו.
- היו כנות עם עצמכן: אם לא לבשתן פריט מסוים במשך שנה, סביר להניח שלא תלבשו אותו לעולם. שחררו.
- אל תפחדו לבקש עזרה: אם אתן מרגישות תקועות, תתייעצו עם חברה, או אפילו עם סטייליסטית אישית.
- תזכרו למה אתן עושות את זה: סידור הארון הוא לא מטרה בפני עצמה. הוא אמור לעזור לכן להרגיש טוב יותר עם עצמכן.
מילה על אפליקציות – איזה מהן הכי מתאימה לך?
אני לא יכולה להמליץ על אפליקציה אחת ספציפית, כי מה שעובד בשבילי לא בהכרח יעבוד בשבילכן. אבל אני יכולה לתת לכן כמה טיפים:
- Stylebook: נהדרת אם אתן אוהבות לתכנן אאוטפיטים מראש.
- Cladwell: מתאימה למי שמחפשת השראה יומיומית לאאוטפיטים.
- Smart Closet: פשוטה וקלה לשימוש, מצוינת למתחילות.
- פינטרסט: גן עדן של השראה, אבל דורשת קצת יותר עבודה עצמית.
והכי חשוב: אל תפחדו להתנסות. תורידו כמה אפליקציות, תשחקו איתן, ותראו מה הכי מתאים לכן.
אז, מה הלאה? הארון שלי רחוק מלהיות מושלם. אבל הוא כבר לא חור שחור. הוא מקום שאני אוהבת לפתוח, כי הוא מזכיר לי את מי שאני רוצה להיות. וזה, בעיניי, שווה הכל.
אני עדיין חושבת על איך לשלב בין מינימליזם לאהבה שלי לאופנה. אולי אמצא פתרון, ואולי לא. אבל המסע הזה, של סידור הארון וסידור הנפש, הוא מסע שאני שמחה לעשות.
מה איתכן? מוכנות לצאת למסע שלכן? שתפו אותי בתגובות!
