אוקיי, 12 ש"ח למדבקה שאמורה לעזור לי למצוא את המפתחות? תודו שזה קצת מצחיק. אני יודעת, אני יודעת, "נעמה, את תמיד מאבדת את המפתחות שלך, זה ישתלם לך!" אבל רגע, בואו נעצור. כי מעבר למפתחות האבודים, יש פה משהו עמוק יותר. משהו שמדבר על הזיכרון שלנו, על הדרך בה אנחנו מתמודדים עם אובדן קטן (או גדול), ואיך אנחנו מוצאים את עצמנו, שוב ושוב, במקומות הכי לא צפויים.
האמת היא, שגם אני חשבתי שזו סתם עוד מדבקה גאדג'טית. הרי כבר ניסיתי הכל – קולבים מיוחדים, קופסאות צבעוניות, אפליקציות מעקב. כלום לא עבד. המפתחות שלי כאילו נהנים לשחק איתי מחבואים. אבל אז, קראתי מחקר מעניין של פרופסור דניאל לויטין על ארגון וזיכרון, והבנתי משהו חשוב: הבעיה היא לא המפתחות, אלא איך אנחנו מארגנים את החיים שלנו.
פרופסור לויטין טוען (בספרו "The Organized Mind") שהמוח שלנו לא בנוי לזכור עומס אינסופי של פרטים קטנים. הוא מצטיין בדברים אחרים – יצירתיות, פתרון בעיות, חיבור בין נקודות. אז למה אנחנו מנסים להכריח אותו לזכור איפה הנחנו את המפתחות? זה כמו לנסות להשתמש בפטיש בתור מברשת שיניים. לא יעבוד.
אבל הנה הקטע המפתיע: דווקא משהו כל כך קטן כמו מדבקה למפתחות יכול להוביל אותנו לתובנות הרבה יותר גדולות. איך? על ידי יצירת הקשר רגשי. כשאתם קונים מדבקה, אתם בעצם אומרים לעצמכם: "אני רוצה להשתפר, אני רוצה להיות יותר מאורגן, אני רוצה להפסיק לבזבז זמן על חיפושים". וזה כבר שינוי תודעתי ענק.
יכול להיות ש-12 ש"ח זו לא הבעיה. אולי הבעיה היא בכלל בערך שאנחנו נותנים לדברים. תחשבו על זה רגע: כמה זמן אנחנו מבזבזים ביום בחיפושים? כמה כעס ותסכול זה מייצר? האם 12 ש"ח זו לא השקעה קטנה בשקט הנפשי שלנו?
אבל רגע, אני שומעת את הספקנות שלכם. "נעמה, את תמיד אופטימית מדי!" ואתם יודעים מה? אתם צודקים. גם אני סקפטית. אבל למדתי משהו חשוב: לפעמים, דווקא הדברים הקטנים והמטופשים ביותר יכולים לעורר שינוי אמיתי.
זוכרים את הפעם שהתקלקל לי האוטו באמצע הכביש? הייתי מותשת, רעבה, ובעיקר מיואשת. ואז, אישה זרה עצרה לידי ופשוט שאלה: "הכל בסדר?". המילים הפשוטות האלה, הרגע האנושי הזה, שינו לי את כל היום.
אז מה אני מנסה להגיד? שהמדבקה הזאת היא לא רק על המפתחות. היא על האופן שבו אנחנו בוחרים להתמודד עם החיים. האם אנחנו בוחרים להתמקד בתסכול ובאובדן, או שאנחנו בוחרים לראות את ההזדמנות לשיפור, לצמיחה, ואפילו – קצת הומור עצמי?
אני זוכרת שפעם שמעתי הרצאה של ברנה בראון על פגיעות ואותנטיות (והיא מומחית עולמית! ), והיא אמרה משהו שמאוד נגע לי: "הפגיעות היא המקום שבו מתחילה היצירתיות, האהבה, השמחה והאומץ." אז אולי, דווקא הכנות שלנו לגבי הבלגן והאי-סדר שלנו הם המפתח (תרתי משמע!) לחיים מאושרים יותר.
אז כן, קניתי את המדבקה. ואתם יודעים מה? זה עבד. אבל לא בגלל המדבקה עצמה, אלא בגלל שהיא גרמה לי לעצור, לחשוב, ולשאול את עצמי שאלות יותר עמוקות. שאלות על הזיכרון שלי, על הציפיות שלי מעצמי, ועל הדרך בה אני בוחרת לחיות את החיים שלי.
ועכשיו, אני רוצה לשאול אתכם: מה אתם מאבדים יותר – מפתחות, או את עצמכם?
אולי, דווקא המדבקה הקטנה הזאת יכולה להיות תזכורת יומיומית לחפש את מה שבאמת חשוב. לא רק את המפתחות.
