אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: עומדת מול הכיור המלא כלים, אחרי ארוחת ערב משפחתית, מרגישה כמו סינדרלה מודרנית. בעלי, לעומת זאת, שקוע בטלפון, מבטיח "אני מיד בא לעזור". מיד? כבר שמעתי את זה פעם... או מאה.
ואז זה היכה בי – נמאס לי! נמאס לי להיות זאת שתמיד זוכרת, זאת שתמיד מארגנת, זאת שתמיד נשארת עם הכלים. נמאס לי להרגיש כמו מנהלת משק בית שלא מקבלת משכורת (במקרה הטוב) או כמו שק חבטות (במקרה הרע).
אבל רגע, האם אני באמת לבד בסירה הזאת? האם יש נשים אחרות שמרגישות אותו הדבר? התשובה, כצפוי, היתה מהדהדת. מחקרים מראים שנשים עדיין נושאות בנטל כבד יותר של מטלות הבית, גם כשהן עובדות במשרה מלאה. (מקור: מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל). זה לא רק עניין של "כמה" עושים, אלא גם של "מה" עושים – נשים נוטות לקחת על עצמן משימות "בלתי נראות" כמו תכנון ארוחות וניהול מלאי.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ המטורף הזה של תסכול וריבים?
האמת? ניסיתי הכל. רשימות תלויות על המקרר (שהפכו לקישוט), פתקים דביקים בכל מקום (שנעלמו תוך יום), ואפילו ניסיתי את שיטת "השביתה האיטלקית" (שהסתיימה בארוחת ערב במסעדה ובחשבון גבוה).
ואז, בייאוש מוחלט, נתקלתי במאמר על "שיטות ניהול Agile למשפחות". נשמע מטורף, נכון? אבל משהו בגישה הזאת, שמבוססת על שיתוף פעולה ושקיפות, קסם לי. (מקור: הספר "Agile for Everybody" מאת Matt Wynne and Rob Pyne).
הבנתי שאני צריכה כלי דיגיטלי שיעזור לנו לנהל את המשימות הביתיות בצורה הוגנת, יעילה ושקופה. כלי שלא יהיה רק רשימת משימות, אלא פלטפורמה לדיון, לתכנון ולמעקב.
ואז גיליתי את אפליקציית Trello. כן, אותה אפליקציה שמשמשת צוותים הייטקיים לניהול פרויקטים. אבל רגע, למה שזה לא יעבוד גם בבית?
התחלתי ליצור לוחות Trello למשימות הבית השונות: "תורנויות מטבח", "קניות בסופר", "טיפול בגינה", ו"סידורים". בכל לוח יצרתי רשימות: "לביצוע", "בביצוע", ו"בוצע".
וזה עבד! וואו, זה ממש עבד!
פתאום, במקום ויכוחים על מי עושה מה, הכל היה גלוי, שקוף וברור. כל אחד יכול לראות מה צריך לעשות, לבחור משימה ולהעביר אותה לרשימת "בביצוע". וברגע שסיימו, מעבירים ל"בוצע".
אבל רגע, זה לא רק עניין של ניהול משימות. זה גם עניין של תקשורת. ב-Trello אפשר להוסיף תגובות, להעלות קבצים, ולתייג אנשים. זה הפך להיות המקום שלנו לשתף, להתייעץ ולתכנן ביחד.
האמת? גם אני הייתי סקפטית בהתחלה. חשבתי שזה גימיק חולף. אבל אחרי כמה שבועות, שמתי לב שהאווירה בבית השתנתה. פחות ויכוחים, יותר שיתוף פעולה, ויותר זמן פנוי לעשות דברים שאנחנו באמת אוהבים.
עכשיו, בואו נדבר על מגבלות. Trello לא פותרת את כל הבעיות. היא לא תגרום לבן הזוג שלך להתנדב לעשות את הכלים אם הוא לא רוצה. אבל היא כן נותנת לכם כלי לתקשר בצורה טובה יותר, להבין אחד את השני, ולמצוא פתרונות יצירתיים.
וזה משהו שלמדתי על בשרי: הכלי הכי טוב בעולם לא יעבוד אם אין רצון אמיתי לשנות. אם אתם לא מוכנים לשבת ביחד, להקשיב אחד לשני, ולמצוא פתרונות שמקובלים על שניכם, שום אפליקציה לא תעזור.
אבל אם אתם מוכנים לנסות, Trello יכולה להיות נקודת מפנה. היא יכולה לעזור לכם להפוך את הבית למקום שבו כולם מרגישים שותפים, מקום שבו כולם תורמים, מקום שבו כולם נהנים.
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות?
אני יודעת שזה נשמע קצת כמו פתרון קסם. אבל תאמינו לי, אין קסמים בחיים. יש רק עבודה קשה, תקשורת טובה וקצת עזרה מטכנולוגיה. ואם זה עבד בשבילי, אני בטוחה שזה יכול לעבוד גם בשבילכם.
אגב, מה הטיפ שלכם לניהול משימות בית בצורה הוגנת? אשמח לשמוע בתגובות!
