אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: עמדתי מול הארון, ערימות הבגדים איימו לקרוס עלי, והרגשתי... מוצפת. זה לא היה רק עניין של חוסר סדר. זה היה כאוס פנימי שהשתקף החוצה. אולי גם אתן מכירות את ההרגשה הזו?
תמיד אמרו לי שאני "מסודרת מבחוץ" – קריירה, חברים, טיולים. אבל הארון שלי... הוא היה הסוד האפל שלי.
ניסיתי הכל. שיטות קיפול של מארי קונדו (אף בגד לא "דיבר" אלי, סליחה!), קופסאות אחסון מפלסטיק שרק תפסו יותר מקום, ואפילו התחייבתי לחברה שלי שאני אתרום שקית בגדים כל שבוע (זה החזיק מעמד שבועיים).
ואז, בייאוש מוחלט, נתקלתי בהמלצה על אפליקציות סידור ארונות.
האמת? הייתי סקפטית. חשבתי לעצמי, "נו באמת, אפליקציה תעשה לי סדר בחיים?". אבל הייתי נואשת, אז ניסיתי. ומה שקרה אחר כך... הפתיע אותי לגמרי.
אז מה הן האפליקציות האלו, ולמה הן שונות מכל מה שניסיתי קודם?
אפליקציות סידור ארונות הן בעצם כלי דיגיטלי שמטרתו לעזור לנו לנהל את תכולת הארון שלנו. חלקן מתמקדות בעיצוב ויזואלי, חלקן במעקב אחר מה אנחנו לובשות, וחלקן מציעות ממש שיטות ארגון מובנות.
חשוב להבין - הן לא קסם. אבל הן כן יכולות להיות טריגר לשינוי אמיתי. הן נותנות לנו נקודת מבט חדשה על הבגדים שלנו.
אחת האפליקציות הראשונות שניסיתי הייתה Stylebook. מה שמצא חן בעיניי בהתחלה היה הפיצ'ר שמאפשר לצלם כל בגד ולתייג אותו. זה נשמע טיפשי, אני יודעת, אבל פתאום ראיתי את הארון שלי כמו קטלוג שאני יכולה לדפדף בו.
אבל אז הבנתי משהו: הבעיה שלי לא הייתה איך לארגן את הבגדים, אלא מה יש לי בארון.
הארון שלי היה כמו מוזיאון של "מי שהייתי רוצה להיות". שמלה שלעולם לא אלבש, ג'ינס שקטן עלי בשתי מידות, חולצה שקניתי כי היא הייתה במבצע אבל מעולם לא אהבתי.
ואז נזכרתי בציטוט של אנה וינטור (כן, עורכת הווג המפורסמת): "לעולם אל תשמרי בגד רק בגלל שהוא היה פעם יקר." (מקור: ראיון לווג, 2014, ניתן למצוא באינספור מקומות ברשת).
זה היה רגע של הארה. הבנתי שאני צריכה להתחיל להיפרד. אבל איך עושים את זה? כאן נכנסת לתמונה אפליקציה אחרת – Cladwell.
Cladwell, בניגוד ל-Stylebook, מתמקדת יותר בתכנון תלבושות וניתוח של מה אנחנו באמת לובשות. היא מציעה שאלון מפורט שמטרתו להבין את הסגנון האישי שלנו, אורח החיים שלנו, ואפילו את מזג האוויר הממוצע באזור שלנו.
השאלון גרם לי לעצור ולחשוב: מה אני באמת אוהבת ללבוש? מה נוח לי? מה מתאים לאורח החיים שלי?
גיליתי שאני מבלה את רוב הזמן שלי בג'ינס וחולצת טי, אבל הארון שלי היה מלא בשמלות ערב שמעולם לא לבשתי.
זה היה קצת כמו להסתכל במראה ולראות מישהי אחרת.
אבל כאן מגיע החלק הקשה: להיפרד מהבגדים האלה. אני מודה, היו רגעים של ספק. "אולי אני אצטרך את השמלה הזו מתישהו?", "אולי אני אכנס לג'ינס הזה שוב?".
ואז הבנתי משהו נוסף, משהו שהאפליקציות האלו לימדו אותי בעקיפין: לשחרר זה לא לוותר. זה לפנות מקום לדברים חדשים, לדברים שבאמת משקפים את מי שאני היום.
אז התחלתי לתרום. נתתי בגדים לחברות. מכרתי כמה פריטים באינטרנט. זה היה תהליך ארוך, אבל בסופו הרגשתי הקלה עצומה.
הארון שלי היה פתאום מרווח יותר, מאורגן יותר, ובעיקר – מלא בבגדים שאני באמת אוהבת ללבוש.
אבל הסיפור לא נגמר שם.
אחת התובנות הכי גדולות שלי הייתה שסידור הארון הוא לא רק עניין טכני. זה עניין רגשי.
הארון שלנו הוא בבואה של הנפש שלנו. הוא משקף את החרדות שלנו, את החלומות שלנו, את מי שאנחנו רוצות להיות.
ועכשיו, כשאני מסתכלת על הארון שלי, אני רואה לא רק בגדים, אלא גם סיפור – סיפור על מי שהייתי, מי שאני היום, ומי שאני רוצה להיות בעתיד.
אז נכון, אפליקציות סידור ארונות לא פותרות את כל הבעיות שלנו. הן לא יעשו לנו סדר בחיים בן לילה. אבל הן כן יכולות לתת לנו את הדחיפה הקטנה הזו, את נקודת המבט החדשה הזו, שיכולה לשנות הכל.
ואם אתן שואלות אותי, זה שווה את זה.
עכשיו תורי לשאול אתכן: מה הסיפור שהארון שלכן מספר עליכן? אילו בגדים מחכים שם לרגע שאולי לעולם לא יגיע? אולי הגיע הזמן לתת להם לצאת למסע חדש?
