אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. תבניות מעקב התפתחות ילדים. נשמע כמו עוד משימה מתישה ברשימת המטלות האינסופית של ההורות, נכון? אני יודעת, גם אני הרמתי גבה בהתחלה. כאילו, באמת צריך עוד טבלה למלא אחרי לילות בלי שינה והתמודדות עם התקפי זעם פוטנציאליים?
אבל רגע לפני שאתן מגלגלות עיניים, תנו לי להציע זווית קצת אחרת. לא מדובר פה על תחרות "מי הילד המושלם יותר". ממש לא. מדובר בכלי, שיכול לתת לנו, ההורים, מצפן. מצפן שיעזור לנו להבין את הילדים שלנו קצת יותר טוב, לזהות את הכוחות שלהם, וגם, כן, לפעמים, לזהות את האתגרים שמולם הם מתמודדים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי בתבנית כזו. הרגשתי כאילו מישהו מנסה לדחוף את הבת שלי, שהייתה אז בת שנתיים, לתוך קופסה קטנה. כאילו אני אמורה לסמן וי על כל מיני סעיפים כדי לוודא שהיא "עומדת בסטנדרט". זה הרגיש לי נורא.
אבל אז קרה משהו. התחלתי להסתכל על התבנית לא כעל רשימת מטלות, אלא כעל הזמנה להתבוננות. התחלתי לשים לב לדברים שלא שמתי לב אליהם קודם. ראיתי איך היא פותרת בעיות, איך היא מתמודדת עם תסכול, איך היא מתקשרת עם העולם. ופתאום, התבנית הפכה לכלי שעזר לי להעריך אותה יותר.
אז מה בעצם הופך תבנית מעקב התפתחות ילדים לכלי מועיל ולא למטרד מעיק? הנה כמה נקודות למחשבה, מתוך ניסיון אישי וגם מתוך מחקרים בתחום (דוגמת מחקרים של ד"ר אליסון גופניק מאוניברסיטת ברקלי, שמדגישים את החשיבות של התבוננות עמוקה בהתפתחות הילד):
- התמקדו בחוזקות, לא רק בחולשות: התבנית צריכה להיות הזדמנות לזהות את הכוחות של הילד. במה הוא מצטיין? מה מעניין אותו? מה גורם לו לשמוח? אם הילד שלכם גרוע בציור אבל מדהים בפתרון בעיות, זה מה שצריך לחגוג!
זכרו, כל ילד הוא עולם ומלואו: אין שני ילדים זהים, ואין "לוח זמנים" אחיד להתפתחות. אל תשוו את הילד שלכם לילדים אחרים. התמקדו במסע הייחודי שלו*.
- הקשיבו לאינטואיציה שלכם: אם משהו מרגיש לכם לא בסדר, אל תתעלמו מזה. התבנית יכולה להיות כלי עזר, אבל היא לא תחליף לתחושת הבטן שלכם.
אל תהפכו את זה לתחרות: הורות היא לא תחרות. אף אחד לא מקבל מדליה על הילד הכי "מפותח". המטרה היא לעזור לילדים שלנו לגדול להיות אנשים מאושרים ובריאים, בדרך שלהם*.
אוקיי, אז אחרי שהבנו את זה, הנה כמה תבניות מעקב התפתחות ילדים שאפשר להדפיס, עם דגש על הגישה הזו:
(במקום להציג טבלאות יבשות, אפשר להציג שאלות מנחות שיעודדו התבוננות עמוקה יותר)
- גילאי 6-12 חודשים:
* איך התינוק מגיב לסביבה חדשה? האם הוא סקרן ומתעניין, או נרתע ומפוחד?
* אילו צעצועים או משחקים הכי מעניינים אותו? מה הוא עושה איתם?
* איך הוא מתקשר איתכם? האם הוא ממלמל, מצביע, או משתמש בשפת גוף?
* האם הוא מראה סימנים של חרדת נטישה? איך הוא מתמודד עם זה?
* מה הכי מצחיק אותו? מה מרגיע אותו?
- גילאי שנה-שנתיים:
* אילו מילים הוא כבר יודע להגיד? האם הוא מנסה לחבר מילים למשפטים קצרים?
* איך הוא משחק עם ילדים אחרים? האם הוא משתף פעולה, מתחרה, או משחק לבד?
* האם הוא מראה סימנים של עצמאות? האם הוא מנסה להתלבש לבד, לאכול לבד, או ללכת לבד?
* מה הכי מרגיז אותו? איך הוא מביע את הכעס שלו?
* אילו הרגלים חדשים הוא פיתח?
- גילאי 2-3 שנים:
* איך הוא משחק עם דמיון? אילו סיפורים הוא ממציא?
* האם הוא מבין הוראות פשוטות? האם הוא מסוגל לבצע שתי הוראות ברצף?
* איך הוא מתמודד עם תסכול? האם הוא מתפרץ, או מנסה לפתור את הבעיה?
* האם הוא מראה סימנים של אמפתיה? האם הוא מנסה לנחם ילד אחר שבוכה?
* מה החלומות שלו? על מה הוא מדבר?
חשוב לזכור: התבניות האלה הן רק נקודת התחלה. הן נועדו לעורר מחשבה ולהזמין התבוננות. הכי חשוב זה להקשיב לילד שלכם, לסמוך על האינטואיציה שלכם, וליהנות מהמסע המדהים הזה שנקרא הורות.
ואם אתן מרגישות קצת אבודות בדרך, זכרו: אתן לא לבד. כולנו עושים את זה תוך כדי תנועה, לומדים וטועים ומתקנים. וזה בסדר גמור.
אגב, נזכרתי במשהו. פעם קראתי מחקר שאמר שילדים שמרגישים אהובים ומוערכים הם בעלי סיכוי גבוה יותר להצליח בחיים, לא משנה מה ה-IQ שלהם. תחשבו על זה רגע.
אז אולי במקום להתמקד בטבלאות ומדדים, כדאי לנו פשוט לתת לילדים שלנו חיבוק חזק ולהגיד להם שאנחנו אוהבים אותם. מה דעתכן?
אני תוהה, האם אי פעם עצרתן לחשוב מה הילדים שלכן חושבים עליכן כהורים? זו שאלה שמלווה אותי כבר תקופה ארוכה. אשמח לשמוע את המחשבות שלכן בנושא!
