אוי, המשפחה המורחבת. רק המחשבה על מפגש חג כבר גורמת לי קצת לכווץ את הבטן, ואני בטוחה שאני לא לבד. את יודעת, תמיד יש את הדודה ששואלת שאלות חודרניות על החיים האישיים שלך, את הסבא שחייב להביע דעה על כל דבר שאת עושה, ואת בני הדודים שתמיד מצליחים להוציא ממך את הצד הילדותי והתחרותי.
אבל האמת היא, שאחרי שנים של ניסוי וטעייה (ויותר מדי מריבות חג), למדתי כמה דברים על ניהול גבולות עם המשפחה המורחבת, ורציתי לשתף אותך. זה לא קל, זה דורש תרגול, אבל זה לגמרי שווה את זה לשקט הנפשי שלך.
הטעות שלי, והלקח שלמדתי בדרך הקשה
אני זוכרת תקופה שהייתי מנסה לרצות את כולם. הייתי עונה על כל שאלה, מנסה להסביר את עצמי, מצדיקה את הבחירות שלי. בסוף כל מפגש, הייתי מרגישה סחוטה, מותשת, ובעיקר – כועסת על עצמי שלא הצבתי גבולות.
ואז הבנתי משהו: אני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד. אני יכולה לבחור במה לשתף, במה לענות, ומתי פשוט לחייך ולשנות נושא. זה היה רגע משחרר!
הבנת? אנחנו לא צריכות לרצות את כולם. זה לא אפשרי, וזה גם לא בריא.
אז איך עושים את זה בפועל? כמה כלים (לא קסמים, אבל קרוב)
- זיהוי הגבולות שלך: השלב הראשון הוא להבין מהם הגבולות שלך. מה את מוכנה לקבל, ומה לא? אילו שאלות חודרניות מעצבנות אותך? באילו נושאים את מעדיפה לא לדון? כתבי לעצמך רשימה. זה נשמע קצת מצחיק, אבל זה עוזר לך להיות מודעת לעצמך.
- תקשורת אסרטיבית (בלי תוקפנות): ברגע שאת יודעת מה הגבולות שלך, את צריכה לתקשר אותם בצורה ברורה ואסרטיבית. זה לא אומר להיות גסה או תוקפנית, אלא להביע את הצרכים שלך בצורה מכבדת. לדוגמה, אם דודה שלך שואלת שוב על חיי האהבה שלך, את יכולה לענות בחיוך: "אני מעדיפה לא לדבר על זה כרגע, תודה".
- טכניקות הסחה: אם את מרגישה ששיחה מתחילה להיות לא נוחה, אל תהססי לשנות נושא. תשאלי שאלה על מישהו אחר, תציעי עזרה במטבח, או פשוט תתפסי שיחה עם מישהו אחר.
- הגנה עצמית רגשית: דמייני שאת עוטפת את עצמך בבועה שקופה. את שומעת הכל, אבל שום דבר לא יכול לחדור פנימה. זה עוזר לי אישית לא לקחת דברים ללב.
- זמן לעצמך: תכנני מראש הפסקות קצרות במהלך המפגש המשפחתי. צאי לנשום אוויר צח, התקשרי לחברה, או פשוט התחבאי רגע בשירותים עם הנייד. זה יעזור לך להטעין מצברים.
אני חייבת להודות, זה לא תמיד עובד מושלם. לפעמים אני עדיין מוצאת את עצמי נגררת לשיחות שלא רציתי, או מרגישה צורך להצדיק את עצמי. אבל עם הזמן, אני משתפרת.
מה לגבי אמא שלי? כאן זה כבר סיפור אחר.
אמא, כמובן, זה כבר סיפור אחר. (ואם האמהות שלנו קוראות את זה, אמא, אני אוהבת אותך!). אבל גם כאן אפשר להציב גבולות. אני למדתי שלפעמים, הכי טוב זה פשוט להסכים לא להסכים. לא חייבים להתווכח על כל דבר. אפשר לכבד את הדעות השונות, גם אם לא מסכימים איתן.
מקורות השראה (לא רק פסיכולוגיה)
אני שואבת השראה לא רק מספרים על פסיכולוגיה (שגם אותם אני קוראת, כמובן), אלא גם ממקומות לא צפויים. למשל, קראתי פעם ראיון עם רקדנית בלט מפורסמת שאמרה שהיא תמיד מדמיינת שיש סביבה מסך מגן כשמישהו מנסה להעליב אותה. זה נשמע קצת מוזר, אבל זה עובד!
וגם, יש סדרה קומית שאני אוהבת לראות, ושם הדמות הראשית פשוט אומרת "לא תודה" לכל דבר שהיא לא רוצה לעשות. זה כל כך פשוט, וכל כך יעיל.
אז תראי, אין פתרונות קסם. כל משפחה היא שונה, ומה שעובד בשבילי, לא בטוח יעבוד בשבילך. אבל אני מקווה שהטיפים האלה נתנו לך כמה רעיונות להתמודדות עם המשפחה המורחבת שלך.
זכרי, את לא לבד! כולנו מתמודדות עם זה בדרך זו או אחרת.
ולסיום, שאלה למחשבה:
מה הדבר האחד שאת יכולה לעשות כבר במפגש המשפחתי הבא כדי להציב גבולות בצורה טובה יותר? שתפי אותי, אני סקרנית לשמוע. אולי אפילו נלמד משהו אחת מהשנייה!
