היי, נעמה כאן. תודי, גם את שמעת את המשפט הזה מיליון פעם: "תשקיעו בזוגיות! תעבדו על זה!". נכון, זה חשוב, אבל מה קורה כשאת מרגישה שאת כל כך משקיעה, שאת מתחילה לאבד את עצמך בתוך זה? שוכחת מה את אוהבת, מה חשוב לך?
אני זוכרת תקופה בזוגיות שלי שהרגשתי כמו רובוט. כל מה שעשיתי היה מתוך מחשבה "מה יגרום לו להיות שמח?". איפה אני בתוך כל זה? התשובה הייתה – אי שם, מתחת להר של ויתורים. ואז הבנתי – זה לא עובד. זוגיות אמורה להיות מקום של צמיחה הדדית, לא קורבן עצמי.
אז איך עושים את זה נכון? איך אפשר להיות בני זוג טובים, אוהבים ותומכים, אבל בלי למחוק את מי שאנחנו? זה לא קל, אני מודה, אבל זה אפשרי. בואי נצא למסע הזה ביחד, מבטיחה שיהיו הפתעות בדרך.
המיתוסים שמרחיקים אותנו מעצמנו
הרבה פעמים אנחנו נתפסים למיתוסים שהחברה מלעיטה אותנו: "בן זוג טוב תמיד צריך להסכים", "צריך לשים את הצרכים של השני לפני הצרכים שלך", "אם את אוהבת אותו, את תעשי הכל בשבילו". שטויות!
אחת התובנות הכי משמעותיות שלי הגיעה דווקא מספר שלא קשור לזוגיות בכלל – "Daring Greatly" של ברנה בראון. היא מדברת שם על פגיעות ועל איך להיות אותנטיים. וזה קלע לי בדיוק לנקודה. זוגיות אמיתית לא יכולה להתקיים בלי פגיעות. ואם את מפחדת להיות פגיעה, את בטח מסתירה חלקים מעצמך.
אבל איך עושים את זה? איך מראים את הצדדים הפגיעים שלנו, בלי לחשוש שידחו אותנו? זה מתחיל בלהכיר אותם בעצמנו. מה מפחיד אותך? מה גורם לך להרגיש לא בנוח? ככל שתביני את עצמך יותר, יהיה לך קל יותר לתקשר את זה לבן/בת הזוג שלך.
הסוד הוא בתקשורת - אבל לא סתם תקשורת
תקשורת זה שם המשחק, כולם אומרים. אבל מה זה אומר בפועל? זה לא רק לדבר על מה אכלתם היום. זה לתקשר רגשות, צרכים, פחדים, תקוות. וזה אומר גם להקשיב באמת.
אני זוכרת פעם שהייתי עצבנית על בן זוגי על משהו ממש קטן. במקום להתפוצץ עליו, עצרתי רגע ושאלתי את עצמי – למה אני באמת כועסת? גיליתי שזה בכלל לא קשור אליו, אלא לעבודה שלי. ברגע שהבנתי את זה, יכולתי לדבר איתו בצורה רגועה ובונה, ולא סתם להוציא עליו את התסכולים שלי.
חשוב לי לציין, אין פה קסמים. לפעמים, למרות התקשורת הכי טובה בעולם, עדיין יהיו קונפליקטים. זה טבעי. אבל אם יש לך בסיס טוב של תקשורת פתוחה וכנה, תוכלו לעבור אותם ביחד.
איך לשמור על האני שלך בתוך ה"אנחנו"?
זה החלק הכי קשה, בעיניי. איך לא לתת לזוגיות להשתלט על כל חלק בחייך? איך להמשיך לעשות את הדברים שאת אוהבת, לבלות עם החברים שלך, להגשים את החלומות שלך?
הנה תובנה קטנה אבל חשובה: זמן לעצמך הוא לא פינוק, הוא הכרח. זה הזמן שבו את מטעינה את המצברים שלך, מתחברת לעצמך, נזכרת מי את. זה יכול להיות כל דבר – קריאה טובה, שיעור יוגה, פגישה עם חברה טובה, או סתם הליכה בטבע. תעשי מה שעושה לך טוב, ואל תוותרי על זה.
פרופ' אמילי אספהאני סמית' כתבה ספר מצוין בשם "The Power of Meaning", שמדבר על איך למצוא משמעות בחיים. היא טוענת שאחד המרכיבים החשובים ביותר הוא מערכות יחסים. אבל היא מדגישה שמערכות יחסים צריכות להיות מקום של צמיחה ומשמעות, ולא מקום שמרוקן אותנו. זה תפס אותי חזק, כי הבנתי שאם אני לא מטפלת בעצמי, איך אני יכולה לתת לבן הזוג שלי את הטוב ביותר שלי?
ומה אם זה לא מצליח?
אני רוצה להיות כנה איתך – לא תמיד זה יצליח. לפעמים, למרות כל המאמצים, הזוגיות פשוט לא מתאימה לך. וזה בסדר. זה לא אומר שנכשלת, זה אומר שהבנת משהו חשוב על עצמך ועל מה שאת צריכה.
מניסיון אישי, לפעמים הפרידה היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות. זה כואב, אני יודעת, אבל זה גם יכול להיות הזדמנות לצמיחה אישית מדהימה.
אני לא אומרת את זה כדי לעודד פרידות, אלא כדי לתת לך פרספקטיבה. זוגיות צריכה להיות מקום של שמחה, אהבה ותמיכה. אם היא הפכה למקום של סבל, תחשבי טוב אם זה באמת מה שאת רוצה.
מחשבה לסיום
אז מה למדנו? להיות בן/בת זוג טובים יותר זה לא לוותר על עצמך, זה למצוא את האיזון הנכון בין האני ל"אנחנו". זה לתקשר בצורה כנה ופתוחה, לשמור על זמן לעצמך, ולהיות נאמנים לעצמכם.
השאלה היא, מה את הולכת לעשות עם זה עכשיו? איזה צעד קטן את יכולה לעשות היום כדי להיות קצת יותר נאמנה לעצמך בתוך הזוגיות שלך? אני סקרנית לשמוע מה את חושבת. שתפי אותי בתגובות!
