אני זוכרת את עצמי, ממש לא מזמן, יושבת בארוחת חג, מנסה לחייך בנימוס בזמן שדודה רחוקה מסבירה לי בפעם המיליון למה אני צריכה כבר להתחתן ולהביא ילדים. חייכתי. שתקתי. ובפנים? רתחתי.
היום, אני מסתכלת על זה אחרת. לא, אני לא חושבת שזה בסדר שאנשים מתערבים לנו בחיים, אבל הבנתי משהו חשוב: גבולות לא שומרים על עצמם. אנחנו צריכים להציב אותם.
אבל איך עושים את זה בלי ליצור מלחמה גרעינית משפחתית? הרי משפחה, כמו שאומרים, בוחרים להישאר בה.
אז בואו נצלול יחד למים העמוקים האלה, וננסה להבין איך לשמור על השפיות שלנו, תוך שמירה על יחסים (יחסית) תקינים עם המשפחה המורחבת.
למה בכלל אנחנו מתקשים להציב גבולות למשפחה?
זו שאלה טובה. תחשבו על זה רגע. למה יותר קל להגיד "לא" לבוס בעבודה מאשר לדודה חנה?
אני חושבת שהתשובה טמונה במערכת היחסים המורכבת שיש לנו עם המשפחה שלנו. יש שם מטען רגשי עצום, היסטוריה משותפת, ציפיות, חובות (או מה שאנחנו חושבים שהן חובות).
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והחוסן, מדברת על הקשר בין פגיעות לגבולות. היא טוענת שכדי להציב גבולות בריאים, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיש פגיעים. להרשות לעצמנו להגיד "אני לא מרגישה בנוח", "אני לא רוצה לדבר על זה", "אני צריכה קצת מרחב".
אבל זה מפחיד, נכון? אנחנו מפחדים לדחות, לפגוע, לאכזב. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו עושים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות, אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם, רק כדי לשמור על השקט.
הנה תובנה קטנה: גבולות הם לא חומות. הם שערים. הם מאפשרים לנו להכניס לחיים שלנו רק את מה שמזין אותנו, ושומרים עלינו מפני מה שמרוקן אותנו.
אז איך עושים את זה נכון?
קודם כל, חשוב להבין שאין פתרון קסם. מה שעובד למשפחה אחת, לא בהכרח יעבוד למשפחה אחרת. אבל יש כמה עקרונות מנחים שיכולים לעזור:
- תכירו את הגבולות שלכם: זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל הרבה פעמים אנחנו בכלל לא יודעים מה מפריע לנו עד שזה כבר מאוחר מדי. קחו רגע לחשוב: מה הם הנושאים שמטרידים אתכם? מה גורם לכם להרגיש לא בנוח? מה אתם מוכנים לסבול, ומה לא?
- תקשורת אסרטיבית: אסרטיביות זה לא להיות תוקפני או אגרסיבי. זה היכולת להביע את הצרכים והרצונות שלכם בצורה ברורה וישירה, תוך התחשבות בזכויות של אחרים. במילים אחרות: להגיד "לא" בנימוס.
- תבחרו את הקרבות שלכם: אי אפשר לנצח בכל הוויכוחים. לפעמים עדיף לוותר על משהו קטן, כדי לשמור על האנרגיה שלכם לדברים שבאמת חשובים לכם.
- תזכרו שזה בסדר לבקש עזרה: אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד לבד, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לכם לזהות את הדפוסים הלא בריאים במערכות היחסים שלכם, וללמוד איך להציב גבולות בצורה יעילה.
מקורות מפתיעים? בטח!
אני מוצאת השראה גדולה דווקא בספרים על גידול ילדים. כי מה זה להציב גבולות, אם לא לגדל את עצמנו מחדש? "הילד המנצח" של ד"ר חיים עומר, למשל, מדבר על הצבת גבולות לא אלימה, מתוך כבוד ואמפתיה. תתפלאו, זה עובד גם עם דודים סוררים.
טעויות שעשיתי בדרך (ואפשר ללמוד מהן):
אני מודה, לא תמיד הצלחתי להציב גבולות בצורה מושלמת. היו פעמים שנכנעתי ללחץ, ופעם אחת אפילו התפרצתי בבכי באמצע ארוחת חג (אל תשאלו).
אבל למדתי מכל הטעויות האלה. למדתי שזה בסדר להגיד "אני צריכה לחשוב על זה", למדתי שזה בסדר לצאת מהחדר לכמה דקות כדי להירגע, ולמדתי שהכי חשוב זה להיות נאמנה לעצמי.
הנה עוד תובנה: גבולות הם לא סטטיים. הם משתנים עם הזמן. מה שהתאים לנו לפני שנה, אולי כבר לא מתאים לנו היום. חשוב להיות קשובים לעצמנו ולעדכן את הגבולות שלנו בהתאם.
מילה על טרנדים פופולריים:
יש היום הרבה דיבורים על "ניתוק רעיל" ועל "לנתק קשר עם משפחה". אני חושבת שזה חשוב לדבר על האפשרות הזאת, אבל חשוב גם לזכור שזה לא תמיד הפתרון.
לפעמים, ניתוק מוחלט יכול לגרום יותר נזק מתועלת. לפעמים, מספיק להציב גבולות ברורים ולשמור על מרחק מסוים, כדי לשמור על השפיות שלנו.
אז מה הלאה?
אני לא יודעת מה יהיה בארוחת החג הבאה. אולי הדודה עדיין תשאל אותי מתי אני מתחתנת. אבל אני יודעת דבר אחד: אני אהיה מוכנה. אני אדע מה הגבולות שלי, ואני אדע איך להציב אותם בצורה ברורה וישירה.
ואני מזמינה גם אתכם לעשות את אותו הדבר. תחשבו על זה. מה הדבר האחד שאתם יכולים לעשות כבר היום, כדי להציב גבול בריא יותר עם המשפחה שלכם?
אני ממש אשמח לשמוע בתגובות.
