האמת? יש ימים שאני בקושי מצליחה להוציא מילה. לא כי אין לי מה להגיד, אלא כי כל המילים מרגישות לי כבדות, חסרות משמעות. מוכר לכן? הימים האלה שאתן מרגישות שכל תקשורת היא מאמץ על-אנושי.
פעם חשבתי שתקשורת טובה זה רק לדעת לדבר יפה, לסדר את המילים נכון. אבל אז הבנתי משהו: תקשורת אמיתית מתחילה בכלל בהקשבה לעצמך. לפני שאת בכלל מנסה להעביר משהו הלאה.
אז איך בכל זאת מצליחים לתקשר, ליצור קשר אנושי, גם כשמרגישים כמו סמרטוט רצפה רגשי? הנה כמה תובנות שלי, מגובות קצת במחקר, אבל בעיקר בניסיון (וכישלונות מפוארים).
הכירו במגבלות - וחגגו אותן
(רגע של כנות: אני שונאת את המילה "מגבלות". מרגיש כאילו זה אומר שאני לא מספיק טובה. אבל האמת? לכולנו יש כאלה).
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על החשיבות של להכיר בחולשות שלנו. זה לא אומר להיות קורבן, אלא פשוט להבין שאנחנו בני אדם. יום אחד נהיה סופרמן, יום שני… סופר-עייפים.
אז מה עושים? נותנים לעצמנו רשות. רשות להגיד "אני צריכה רגע", רשות לא לענות מיד להודעה, רשות להסביר שאנחנו לא במיטבנו. וכן, גם רשות לשתוק.
הכירו בעובדה: אתן לא חייבות להיות זמינות 24/7.
הקשיבו. באמת הקשיבו.
תקשורת זה לא רק לדבר, זה קודם כל להקשיב. וזה נשמע טריוויאלי, אני יודעת. אבל תחשבו על זה: כמה פעמים אתן באמת מקשיבות, לעומת כמה פעמים אתן מחכות לתורכן לדבר?
מחקרים מראים שהקשבה אמפתית (כלומר, הקשבה שמנסה להבין את נקודת המבט של האחר) היא המפתח ליצירת קשרים משמעותיים. זה לא אומר להסכים עם כל מה שאומרים, אלא פשוט לנסות לראות את העולם דרך העיניים של מישהו אחר.
אבל איך עושים את זה בפועל? הנה כמה טיפים שאני משתמשת בהם:
- שימו בצד את הנייד: זה מפתה לבדוק הודעות, אבל זה פשוט משדר שאתן לא באמת שם.
- הנהנו בראש: זה מראה שאתן מקשיבות ומבינות.
- שאלו שאלות: זה מראה שאתן מתעניינות במה שאומרים.
- חכו רגע לפני שאתן עונות: תנו לעצמכן שנייה לעבד את מה שנאמר.
(אגב, גיליתי שהקשבה טובה היא גם סוג של תחביב. אני אוהבת להקשיב לאנשים ברחוב, בבית קפה. זה מלמד אותי המון על החיים).
חפשו את המילים הפשוטות
כשיש לי פחות אנרגיה, אני מגלה שהכי קל לתקשר דרך המילים הכי פשוטות. בלי להתחכם, בלי להשתמש במילים גבוהות. פשוט להגיד את מה שצריך להגיד, בצורה הכי ישירה שאפשר.
זה לא אומר להיות גסה או חסרת רגישות, אלא פשוט להימנע מדרמות מיותרות. אם אתן צריכות עזרה, תבקשו עזרה. אם אתן כועסות, תגידו שאתן כועסות. בלי משחקים.
תקשורת ישירה חוסכת אנרגיה. נקודה.
השתמשו בשפה לא מילולית
פעמים רבות, אנחנו מתקשרים הרבה יותר דרך הגוף שלנו מאשר דרך המילים. חיוך, מגע, מבט – כל אלה יכולים להעביר מסרים חזקים מאוד, במיוחד כשקשה לנו למצוא את המילים הנכונות.
מחקרים מראים ששפת גוף חיובית יכולה להשפיע על מצב הרוח שלנו ושל האנשים סביבנו. אז גם אם אתן לא מרגישות הכי שמחות, נסו לחייך, להסתכל לאנשים בעיניים, לתת חיבוק. זה יכול לעשות פלאים.
זכרו: זה בסדר לבקש עזרה
הנה משהו שאני עדיין לומדת: לבקש עזרה. פעם חשבתי שזה מראה על חולשה, אבל עכשיו אני מבינה שזה סימן של כוח. זה אומר שאתן מודעות לעצמכן, שאתן יודעות מה אתן צריכות, ושיש לכן את האומץ לבקש את זה.
אז אם אתן מתקשות לתקשר, אל תהססו לבקש עזרה מחברות, משפחה, או אפילו מטפל מקצועי. לפעמים, כל מה שאנחנו צריכות זה מישהו שיקשיב לנו בלי לשפוט.
(פעם פניתי למטפלת רק כדי ללמוד איך לתקשר יותר טוב עם אמא שלי. זה היה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי).
הכי חשוב: תהיו אמיתיות
בסופו של דבר, הדבר הכי חשוב בתקשורת הוא להיות אמיתיות. להיות נאמנות לעצמכן, להביע את הרגשות שלכן, גם אם זה קשה. אנשים מעריכים כנות, גם אם היא לא תמיד נעימה.
אז בפעם הבאה שאתן מרגישות שאין לכן כוח לתקשר, זכרו: אתן לא לבד. לכולנו יש ימים כאלה. פשוט תהיו עדינות עם עצמכן, תזכרו להקשיב, ותנסו למצוא את המילים הפשוטות שיעזרו לכן להתחבר לאנשים שחשובים לכן.
אני עדיין לומדת את כל זה בעצמי. ולפעמים, האמת, אני עדיין נכשלת. אבל אני מנסה. וזה, אני חושבת, העיקר.
השאלה האמיתית היא לא איך לתקשר בצורה מושלמת, אלא איך לתקשר בצורה אנושית.
אז מה דעתכן? איך אתן מתמודדות עם ימים שבהם קשה לתקשר? אשמח לשמוע את התובנות שלכן!
