אני זוכרת את היום שבו הבנתי שאני אמא "לא מושלמת". זה לא היה רגע דרמטי, אלא יותר כמו בועה קטנה של מודעות שהתפוצצה לי בראש. הייתי באמצע ניסיון נואש לאפות עוגת יום הולדת בצורת חד-קרן לבתי, כשהבנתי שאני לא רק נכשלת במשימה, אלא גם מצליחה להפוך את המטבח למעין זירת אסון קטנה. הבצק דבק לי לידיים, הקרם סירב להתייצב והדמעות של יאוש התחילו לזלוג לי על הלחיים.
ואז, פתאום, צחקתי. צחקתי על כל הציפיות המטורפות שהיו לי מעצמי, על הלחץ האינסופי להיות כל מה ש"אמא אמורה להיות".
חשבתי שאני צריכה להיות סופר-אמא שמסוגלת להכין ארוחות גורמה אורגניות, לארגן ימי הולדת מושלמים, לעבוד במשרה מלאה ולשמור על בית מצוחצח. אבל האמת? זה פשוט לא אפשרי.
הבטחה רגשית: אחרי שתסיימי לקרוא את זה, אני רוצה שתרגישי קצת יותר חופשייה, קצת יותר שלמה עם עצמך, וקצת פחות אשמה על זה שאת לא "מושלמת".
הבטחה פרקטית: תלמדי איך לשחרר את הלחץ, להתמקד במה שחשוב באמת, וליהנות מהמסע המטורף הזה שנקרא אימהות.
מאיפה בכלל הלחץ הזה מגיע?
לפני כמה שנים, נתקלתי במחקר מעניין שנעשה באוניברסיטת הרווארד (למשל, מחקר של ד"ר אלישיה ואלי – Alicia Walf – בנושא "העומס המנטלי" של אימהות). הוא דיבר על ה"עומס המנטלי" שרוב האימהות חוות – הצורך לתזמן, לתכנן, לדאוג ולזכור כל דבר שקשור לילדים ולבית. וזה רק חלק מהסיפור. יש גם את הלחץ החברתי, את הפרסומות שמציגות תמונה לא מציאותית של משפחה מושלמת, ואת הרשתות החברתיות שמציגות רק את הצדדים הטובים של החיים.
אבל מה אם היינו יכולות לשנות את נקודת המבט שלנו? מה אם היינו יכולות להפסיק להשוות את עצמנו לאחרות ולהתחיל להעריך את מה שיש לנו?
זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זו אמת עמוקה.
התנסות אישית: הנסיעה המשפחתית שהשתבשה (ובסוף הייתה מושלמת)
לפני שנה, תכננו נסיעה משפחתית "חלומית" לאילת. דמיינתי את עצמי יושבת על שפת הבריכה עם קוקטייל ביד, בזמן שהילדים משחקים בשקט. אבל המציאות הייתה רחוקה מזה. הטיסה התעכבה, הילדים רבו כל הדרך, המלון לא היה כמו בתמונות, ובסוף כולם חלו.
אני זוכרת את עצמי יושבת בחדר המלון, מותשת ומתוסכלת, ותוהה איך זה קרה שהנסיעה הזאת הפכה לסיוט. ואז, בתי הקטנה התקרבה אליי, חיבקה אותי ואמרה: "אמא, אני אוהבת אותך גם כשאת כועסת".
באותו רגע הבנתי שהילדים שלי לא צריכים אמא מושלמת. הם צריכים אמא שמחה, אמא נוכחת, אמא שאוהבת אותם גם כשהיא טועה.
טיפים ממקור לא צפוי: איך "לגנוב" רגעים של אושר מהחיים
אחד הספרים הכי משפיעים שקראתי על אושר לא היה מדריך להורים, אלא דווקא רומן היסטורי על נשים במאה ה-18. הוא גרם לי להבין שלפעמים, דווקא הרגעים הקטנים, הלא מתוכננים, הם אלה שממלאים אותנו באושר אמיתי.
אז מה למדתי?
- למצוא את היופי בפשטות: להעריך את החיבוק של הילד, את השקיעה המדהימה, את הקפה של הבוקר.
- לאפשר לעצמי "לגנוב" רגעים של כיף: לרקוד עם הילדים בסלון, לצייר ביחד, לקרוא ספר טוב באמבטיה.
- להפסיק לרדוף אחרי השלמות: להבין שטעויות הן חלק מהחיים, וללמוד מהן.
מה עובד, מה לא, ומתי זה בכלל לא משנה
יש אינסוף שיטות וטיפים לאימהות "מושלמת". אבל האמת היא שמה שעובד לאישה אחת, לא בהכרח יעבוד לאחרת. חשוב להתנסות, לנסות דברים חדשים, אבל גם לדעת מתי להגיד "זה לא בשבילי".
למשל, ניסיתי פעם את שיטת ה"מיטות מסודרות כל בוקר" – היא החזיקה מעמד בדיוק יומיים. לעומת זאת, גיליתי ש-10 דקות של מדיטציה בבוקר עוזרות לי לשמור על שפיות לאורך כל היום.
הכל עניין של איזון וגילוי עצמי.
נקודה למחשבה: מה באמת חשוב?
אני חושבת שהשאלה הכי חשובה שאנחנו צריכות לשאול את עצמנו היא: מה באמת חשוב לנו? מה אנחנו רוצות שהילדים שלנו יזכרו מאיתנו? האם זה שהבית היה תמיד מצוחצח, או שהיינו שם בשבילם, הקשבנו להם, אהבנו אותם?
אני אישית בחרתי באפשרות השנייה. ואני חייבת להגיד, זה עושה את כל ההבדל.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה מוצפת ומתוסכלת, קחי נשימה עמוקה, תזכירי לעצמך שאת לא צריכה להיות מושלמת, ותתמקדי במה שחשוב באמת.
מה את בוחרת לשחרר היום כדי לפנות מקום לאושר? אשמח לשמוע בתגובות.
