אני זוכרת את החופשה המשפחתית הראשונה שלנו עם הילדים כמו סרט אימה קומי. דמיינתי חופשה פסטורלית, בפועל קיבלתי שדה קרב קטן. צרחות, מריבות על צעצועים, אוכל שסירבו לאכול, ואני? על סף התמוטטות עצבים. חשבתי שאני פשוט לא בנויה לזה.
ואז, אחרי כמה שנים של ניסוי וטעייה (הרבה טעייה!), הבנתי משהו: חופשה משפחתית מוצלחת היא לא עניין של מזל, אלא של תכנון אחר. כזה שמבין את הצרכים האמיתיים של הילדים (ושלנו, ההורים), ולא מנסה לדחוס אותם לתבנית נופש "מושלמת" שראינו באינסטגרם.
אני רוצה להבטיח לך משהו: המאמר הזה לא יתן לך רשימת "עשרת הדיברות לחופשה מושלמת". הוא יתן לך את הכלים להבין למה קריזות קורות, ואיך ליצור חוויה משפחתית שמתאימה לכם. מה שמתאים למשפחה אחת לא בהכרח יעבוד אצלכם.
למה בכלל חופשות משפחתיות יוצרות כאוס? (והאם אפשר לשבור את המעגל הזה?)
תחשבו על זה רגע: אנחנו לוקחים ילדים, מוציאים אותם מהשגרה המוכרת והבטוחה שלהם, משנים להם את סדר היום, מצפים מהם להתנהג יפה במקומות חדשים, וגם...ליהנות מזה. זה כמו לבקש מחתול ללכת על הראש.
אבל הנה משהו מעניין שקראתי במחקר של ד"ר סוזן לין (Susan Linn) מאוניברסיטת הרווארד, שחוקרת את ההשפעה של צרכנות על ילדים: "ילדים זקוקים לשעמום כדי לפתח יצירתיות". אנחנו, מרוב רצון "למלא" להם את החופשה בפעילויות, דווקא גורמים להם להצפה חושית ולתסכול. אבסורד, לא?
אז מה עושים? קודם כל, מורידים ציפיות. ואז, מתחילים לחשוב אחרת.
מפתח ראשון: תכנון שהוא גם* ספונטני
תכנון מראש הוא קריטי, אבל תכנון נוקשה מדי הוא מתכון לאסון. תדמיינו את זה ככה: יש לכם מסלול, אבל אתם משאירים בו מקום ל"תחנות עצירה" לא מתוכננות. ראיתם גלידרייה שנראית מעולה? עצרו. הילדים רוצים לשחק בפארק שהם ראו מחלון האוטו? עצרו.
אני זוכרת פעם שתכננו טיול רגלי ביער. אחרי חצי שעה, הילדים התחילו להתלונן. במקום להכריח אותם להמשיך, פשוט עצרנו ליד נחל קטן, בנינו סכר מאבנים, ובילינו שם שעתיים. זו הייתה אחת החוויות הכי טובות בטיול!
- מפתח שני: תקשורת אמיתית - כן, גם עם ילדים
לפני החופשה, שבו עם הילדים ודברו על מה הם מצפים. תשאלו אותם מה הם רוצים לעשות, מה מלחיץ אותם, מה הם היו רוצים לשנות. תקשיבו באמת.
אחת הטעויות שלי בעבר הייתה להניח שאני יודעת מה טוב לילדים שלי. אבל הם הפתיעו אותי לא פעם. למשל, גיליתי שהבת שלי חוששת ממקומות הומים, אז התחלתי לתכנן פעילויות בשעות פחות עמוסות או במקומות פחות מרכזיים.
אגב, תקשורת טובה מתחילה איתנו, ההורים. קחו רגע לעצמכם, תנשמו עמוק, ותזכירו לעצמכם שזה בסדר גמור אם דברים לא הולכים לפי התכנון. הלחץ שלנו משפיע ישירות על הילדים.
- מפתח שלישי: שגרה קבועה + גמישות
זה אולי נשמע סותר, אבל זה עובד. שמרו על כמה שיותר מהשגרה הרגילה של הילדים - שעות שינה, ארוחות, טקסים קטנים. זה נותן להם תחושת ביטחון ויציבות בתוך הכאוס של החופשה.
יחד עם זאת, היו מוכנים לוותר על השגרה הזאת כשצריך. הילד עייף? אל תכריחו אותו להשתתף בפעילות. הוא רעב? עצרו לאכול משהו, גם אם זה לא בדיוק השעה לארוחה.
- מפתח רביעי: תנו להם לבחור (גם אם זה מפחיד)
אחת הדרכים הכי טובות להפחית את הקריזות היא לתת לילדים תחושה של שליטה. תנו להם לבחור בין שתי אפשרויות, תנו להם להחליט מה הם רוצים לאכול (במסגרת ההיגיון, כמובן), תנו להם לבחור את הבגדים שלהם.
פעם אחת, נתתי לילד שלי לבחור את המסלול הטיול שלנו. הוא בחר מסלול קצר וקל, אבל הוא היה כל כך גאה בעצמו, שהוא שיתף פעולה בצורה מדהימה.
- מפתח חמישי: זמן איכות אמיתי (ולא רק סלפי משפחתי)
בואו נודה על האמת: רוב הזמן אנחנו עסוקים בלתעד את החופשה, במקום לחוות אותה. תניחו את הטלפון בצד, תסתכלו בעיניים של הילדים שלכם, תקשיבו למה שהם אומרים, תשחקו איתם. זה הרבה יותר חשוב מכל תמונה יפה.
קחו השראה מהפילוסופיה של היוגה: להיות נוכחים ברגע. אני יודעת שזה קשה, במיוחד כשאנחנו עייפים ומתוסכלים, אבל זה שווה את זה.
אז מה הלאה? (ומה אם זה עדיין לא עובד?)
האמת היא שאין פתרונות קסם. יהיו עדיין קריזות, יהיו עדיין רגעים של תסכול. אבל אם תזכרו את העקרונות האלה, תוכלו ליצור חופשה משפחתית שהיא גם מהנה וגם מחברת.
ואם הכל נכשל? אל תתייאשו. קחו נשימה עמוקה, תזכירו לעצמכם שאתם עושים את הכי טוב שאתם יכולים, ותזכרו שהחופשה הזאת תסתיים בסופו של דבר. אולי תגלו כמוני, שדווקא הרגעים הכי לא מושלמים הם אלו שנזכרים הכי הרבה.
מה הייתה החופשה הכי מאתגרת שלכם? ומה למדתם ממנה? שתפו אותי בתגובות!
