אני זוכרת את עצמי אורזת לחופשה המשפחתית הראשונה עם הילדים, מלאת אופטימיות. דמיינתי תמונות גלויות, שקיעות רומנטיות וילדים מאושרים בונים ארמונות בחול. בפועל? יותר דומה לסרט אימה עם טוויסט קומי. מריבות על מי יושב ליד החלון, גלידת שוקולד שנמרחה על כל הבגדים הנקיים, והילד הצעיר שאיבד את הדובי שלו בדיוק כשנכנסנו לרכב. בקיצור, חופשה "מושלמת" סטייל סרטי דיסני, זה לא היה.
אבל היי, אל תתייאשו! (או לפחות, לא לפני שתקראו את זה). עם כמה תובנות ושינויי גישה, אפשר להפוך את החופשה המשפחתית לסבירה ואפילו... כיפית. כן, שמעתם נכון.
אז מה השתבש שם, באותה חופשה ראשונה?
חוץ מהכל, בעיקר חוסר ריאליזם. ציפיתי לשלווה, בזמן שילדים מצפים להרפתקאות. ציפיתי לשיתוף פעולה, בזמן שהם עסוקים בחקר עצמי. ציפיתי לחופשה "בשבילנו", בזמן שזה צריך להיות "בשבילם". זו הייתה הטעות הראשונה שלי.
הציפיות שלנו לחופשה משפחתית חייבות להתאים לגיל הילדים ולאופי שלהם.
ד"ר סיגל מדמון-פרגר, פסיכולוגית התפתחותית מוערכת, טוענת ש"חופשה מוצלחת עם ילדים דורשת גמישות מחשבתית ויכולת להתאים את עצמנו לצרכים המשתנים שלהם. זה אומר לוותר על חלק מהרצונות שלנו ולהתמקד בחוויה המשפחתית המשותפת" (מקור: "הורות טובה יותר", הוצאת מודן). קל להגיד, קשה ליישם, אני יודעת.
תכנון מוקדם? כן, אבל לא מהסוג שאתם חושבים
כולנו יודעים שתכנון הוא המפתח. אבל תכנון של אילוץ? זה מתכון לקטסטרופה. תכנון של מה נעשה, לעומת תכנון איך נגיב – זה כבר סיפור אחר.
לדוגמה: אם אני יודעת שהבן שלי נוטה להתעצבן כשהוא רעב, אני אדאג שיהיה לו חטיף זמין. לא אכריח אותו לחכות לארוחה במסעדה יוקרתית שהוא ממילא לא יהנה ממנה. למדתי את זה בדרך הקשה. באמת קשה.
חשוב לתכנן פעילויות שמתאימות לגילאים שונים, אבל חשוב עוד יותר לתכנן מראש איך נגיב למצבים בלתי צפויים. איך נרגיע התקף זעם? מה נעשה אם יתחיל לרדת גשם? איפה נמצא בית מרקחת פתוח?
שאלתם את עצמכם פעם, מהי התוכנית ב' שלנו לכל תרחיש אפשרי?
אחת התובנות המפתיעות ביותר קיבלתי דווקא מ... הכלב שלי. כן, קראתם נכון. שמתי לב שאני מצליחה לאלף אותו הרבה יותר טוב כשאני רגועה וסבלנית, ולא כשאני עצבנית ומתוסכלת. אותו דבר תקף גם לילדים שלי. הרי אנחנו המודל שלהם, לא?
הטריק הסודי: שחררו, קצת (או הרבה)
הרשו לעצמכם לסטות מהתוכנית. תנו לילדים לבחור פעילות אחת ביום. אל תתעקשו על ארוחת ערב מושלמת במסעדה יוקרתית, אם הם מעדיפים פיצה בחדר המלון.
חופשה אמורה להיות כיפית, לא תחרות על "ההורה המושלם".
פעם, התעקשתי להגיע למוזיאון מסוים, למרות שהילדים היו עייפים ורעבים. בסופו של דבר, בילינו שם עשר דקות של צעקות ובכי, ויצאנו בתחושה נוראית. מאז, למדתי לשחרר. אם הם רוצים ללכת לפארק מים במקום לראות יצירת אמנות מפורסמת, אז שיהנו בפארק מים.
אבל מה עושים כשזה פשוט בלתי נסבל?
אוקיי, בואו נהיה ריאליים. יהיו רגעים קשים. מריבות, צעקות, תסכולים. זה חלק מהעניין. השאלה היא איך אנחנו מגיבים לרגעים האלה.
הדבר הכי חשוב הוא לשמור על קור רוח. (אני יודעת, קל לי להגיד).
נסו לנשום עמוק, לצאת רגע מהסיטואציה, או אפילו לצחוק על זה. כן, לצחוק! הומור יכול להיות כלי מדהים לפירוק מתחים. ואם כל זה לא עוזר, תמיד אפשר לקחת הפסקה קצרה אחד מהשני. אבא יכול ללכת עם הילד הגדול למשחק כדורגל, בזמן שאמא נרגעת עם הילדה הקטנה בבריכה.
לסיכום? אין סיכום מושלם.
האמת היא שאין מתכון קסם לחופשה משפחתית מושלמת. אבל יש דרכים להפוך אותה לפחות כאוטית ויותר מהנה. שחררו ציפיות, תכננו בחוכמה, ותזכרו שלפעמים, הרגעים הכי יפים קורים דווקא כשלא מתכננים אותם.
אז מה דעתכם? איזה טריקים אתם מכירים לחופשה משפחתית שפויה? שתפו אותי בתגובות! אשמח לשמוע את הסיפורים והטיפים שלכם. אולי ביחד, נצליח להגדיל את סיכויי ההישרדות של כולנו...
