אוף, נו, עוד פעם השעון הזה מצלצל? חמש דקות... באמת רק חמש דקות מפרידות ביני ובין עוד יום בעבודה. אבל רגע, מה אם החמש דקות האלה הן בכלל המפתח ליום טוב יותר? נשמע קצת קלישאתי, אני יודעת. אבל תאמינו לי, גיליתי משהו שממש שינה לי את הבוקר (ואת שאר היום, האמת).
פעם הייתי קמה בלחץ מטורף, נלחמת עם הפקקים בדרך, מגיעה מרוטה לעבודה ומתחילה את היום בתחושה שאני כבר מאחור. ואז קראתי איזה מחקר על מיינדפולנס – דווקא לא מאיזה גורו ניו אייג'י, אלא מכתב עת רפואי רציני (כן, אני הגיקית הזאת שמחפשת אסמכתאות לכל דבר!) – וזה נפל לי כמו אסימון.
ואז חשבתי לעצמי: אם אני יכולה לנצל את החמש דקות האלה למשהו קטן, אבל משמעותי? לא גלילה אינסופית באינסטגרם, לא בדיקת מיילים (אלוהים, כמה מיילים!), אלא משהו בשבילי.
ומה זה אומר "בשבילי"?
זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי. זה יכול להיות להקשיב לשיר אחד שאני ממש אוהבת, לעשות מתיחות קלות מול החלון, או סתם לשתות את הקפה בשקט, בלי טלפון לידי. פשוט להיות נוכחת.
אוקיי, עכשיו אתן בטח חושבות: "נו, נעמה, איזה שטויות. כאילו חמש דקות יכולות לשנות משהו". אני מבינה את הסקפטיות. גם אני הייתי שם. אבל תנסו. באמת.
אני התחלתי עם מדיטציה קצרה. אפליקציה קטנה, חמש דקות, קול מרגיע. בהתחלה זה היה נורא מוזר, הראש שלי התרוצץ ממחשבה למחשבה. אבל לאט לאט למדתי פשוט להיות עם המחשבות, בלי לשפוט אותן, בלי להיאחז בהן. כמו צופה בסרט.
זה מדהים איך חמש דקות של שקט יכולות להשפיע על כל שאר היום. פתאום הפקקים לא מעצבנים כמו קודם, הבוס לא נראה כזה מאיים, ואפילו יש לי קצת יותר סבלנות לקולגות.
עכשיו, אני לא אומרת שזה פותר את כל הבעיות בחיים. ברור שלא. אבל זה נותן לי איזושהי קרקע יציבה להתחיל ממנה את היום. איזשהו מרכז כובד פנימי. וזה, חברות, שווה הכל.
אבל רגע, מה אם מיינדפולנס זה לא הקטע שלכן?
אז זה ממש בסדר! הנה כמה רעיונות נוספים:
- יומן הודיה: לכתוב שלושה דברים שאני מודה עליהם. זה יכול להיות משהו קטן כמו קפה טעים או משהו גדול כמו משפחה תומכת. זה מייד משנה את הפוקוס למשהו חיובי.
- תנועה: חמש דקות של יוגה או סתם ריקוד מטופש במטבח. מפעילים את הגוף ומשחררים מתח.
תכנון יום: לא רשימת מטלות מפורטת, אלא פשוט לחשוב מה הדבר האחד* שאני רוצה להשיג היום. זה נותן כיוון ומונע תחושת הצפה.
- יצירתיות: לצייר, לכתוב, לנגן. כל דבר שמאפשר לי לבטא את עצמי וליהנות מהתהליך.
חשוב לי להדגיש: אין פתרון קסם. מה שעובד בשבילי לא בהכרח יעבוד בשבילכן. המטרה היא למצוא את מה שמרגיש נכון לי.
ואם אני אודה על האמת, יש ימים שאני פשוט נכשלת בזה. מתעוררת מאוחר, רצה בטירוף, שוכחת הכל. אבל אז אני מזכירה לעצמי שזה בסדר. זה חלק מהתהליך. ושתמיד יש לי את מחר.
אז מה אני הולכת לעשות בחמש דקות הקרובות? אשתה את הקפה שלי בשקט, אסתכל על השמש הזורחת, ואחייך לעצמי.
אולי זה נשמע לכן קצת מוזר, אבל אני מאמינה שזה עושה הבדל עצום.
אז... מה אתן הולכות לעשות עם החמש דקות שלכן? ספרו לי! אני ממש סקרנית לשמוע.
