האמת? תמיד הייתי טיפוס של "שחור ולבן". מסודרת, מאורגנת, מתכננת הכל מראש. ואז הגיע הוא. כמו צבעי מים שנשפכו על דף חלק - ספונטני, כאוטי, חי כאילו אין מחר. בהתחלה, זה היה כמו צפייה בסרט קומי. אחר כך התחיל הבלגן האמיתי.
אהבה למישהו הפוך ממך... וואו, זה מסע. זה לא תמיד ורדים. לפעמים זה יותר קוצים. אבל רגע, אולי דווקא שם טמון הקסם?
הרי כולנו שמענו על "ניגודים נמשכים". אבל האם זה באמת עובד במציאות? והאם זה שווה את כל העבודה הקשה? אני חושבת שכן. אבל זה לא קל. וזה דורש עבודה עצמית רצינית.
פעם חשבתי שאנשים צריכים להיות דומים כדי להצליח ביחד. טעות. ענקית.
אז מאיפה בכלל מתחילים?
קודם כל, צריך להבין מה בדיוק מושך אותך. האם זה החופש שהוא משדר? היצירתיות? האנרגיה? זה קריטי, כי אם זה משהו שאת מעריצה, יהיה לך יותר קל לקבל את השאר.
אני, למשל, תמיד קינאתי בטבעיות שבה הוא זורם עם החיים. הוא לא מתרגש מטעויות, הוא לא נתקע על תוכניות שמשתבשות. הוא פשוט ממשיך הלאה. אני? הייתי משתגעת!
אבל רגע, לפני שאת רצה לשנות אותו... עצרי.
הנה משהו שלמדתי בדרך הקשה: אל תנסי לשנות אף אחד. נקודה.
באמת. ניסיתי. זה לא עבד. זה רק גרם לשנינו להיות מתוסכלים.
למעשה, מחקרים מראים שקונפליקטים בנישואין נובעים לעתים קרובות מניסיונות לשנות את בן הזוג (Sillars, A. L., & Weisberg, J. (1987). Conflict as a social skill. Communication Yearbook, 10, 280-306.). במקום זאת, תתמקדי במה שאת יכולה לשנות - את עצמך.
תחשבי על זה ככה: הוא מראה לך דרך אחרת לראות את העולם. הוא מאתגר אותך לצאת מאזור הנוחות שלך. זה לא אומר שאת צריכה להפוך לגרסה שלו, אבל את יכולה ללמוד ממנו.
היכן נמצא הקו בין השלמה ופשרה?
זו שאלה מצוינת. ולצערי, אין לי תשובה חד משמעית. אבל אני יכולה לשתף אותך במה שעבד עבורנו.
למדנו לתקשר. באמת לתקשר. להקשיב בלי לשפוט, להביע את הצרכים שלנו בלי להאשים. זה דרש הרבה תרגול. הרבה.
למדתי שאני צריכה לתת לו את החופש שלו, ושהוא צריך לתת לי את הביטחון שלי.
למדנו לצחוק על ההבדלים בינינו. לצחוק אחד עם השני, לא אחד על השני.
אבל היו גם רגעים שפשוט לא הסכמנו. רגעים שהרגשתי שאנחנו מדברים בשפות שונות. ברגעים האלה, למדנו לקחת הפסקה. לנשום. לחזור לזה מאוחר יותר, כששנינו רגועים יותר.
יצא לי לקרוא פעם מחקר על תקשורת זוגית שמצא שהיכולת לווסת רגשות במהלך ויכוח היא מפתח ליחסים בריאים (Gottman, J. M., & Levenson, R. W. (2000). The timing of divorce: Predicting when a couple will divorce over a 14-year period. Journal of Marriage and the Family, 62(3), 737-745.). קלטתי את זה.
ומה קורה כשזה פשוט לא עובד?
זו שאלה חשובה. כי לפעמים, למרות כל המאמצים, זה פשוט לא מסתדר.
היו לנו רגעים שחשבתי שאנחנו צריכים להיפרד. רגעים שחשבתי שאנחנו פשוט לא מתאימים.
אבל אז הייתי נזכרת בכל הדברים הטובים. בכל הצחוק, בכל התמיכה, בכל האהבה.
והייתי שואלת את עצמי: "האם ההבדלים בינינו שווים את הכאב של הפרידה?"
לפעמים התשובה הייתה כן. ולפעמים לא.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא להיות כנה עם עצמך. להבין מה את צריכה, ומה את מוכנה לוותר עליו.
אהבה היא לא תמיד מסע קל. אבל היא תמיד מסע ששווה לעשות. גם כשהוא מוביל למקומות בלתי צפויים.
אז... מה דעתך? האם את מאמינה שאפשר לאהוב מישהו הפוך ממך? האם חווית את זה בעצמך? אשמח לשמוע את הסיפור שלך!
