היי, נעמה כאן. נתקלתם פעם בסיטואציה הזו שבה אתם יודעים שמשהו לא מסתדר? שהאדם שמולכם אומר משהו, אבל מרגישים שמשהו אחר לגמרי קורה מתחת לפני השטח? אני מכירה את התחושה הזו מצוין.
לפני כמה שנים, עבדתי על פרויקט ענק עם צוות שלם. על פניו, כולם היו מגויסים ומלאי מוטיבציה. אבל הייתה חברה אחת בצוות, ליאת, שתמיד אמרה "כן" לכל דבר, אבל המבט שלה סיפר סיפור אחר. ה"כן" שלה הרגיש לי ריק. זה הציק לי. ידעתי שאני צריכה להקשיב מעבר למילים, אבל איך?
חשבתי שהיא עצלנית, או סתם לא רוצה לעבוד. טעות! מהר מאוד הבנתי שהבעיה שלה היא הפוכה לחלוטין – היא פשוט פחדה לאכזב. היא הייתה כל כך חרוצה ופרפקציוניסטית שהיא לקחה על עצמה יותר מדי, ואז פשוט קפאה. במקום להתמודד עם הקושי, היא העדיפה להסתיר.
אז איך עושים את זה? איך מקשיבים באמת? איך מגיעים אל מה שמתחבא מאחורי המילים, אל הרגשות והמחשבות שמסתתרים?
הקשבה היא לא רק שמיעה. היא הרבה יותר מזה. היא פעולה אקטיבית של ניסיון להבין את האדם שמולך, מתוך נקודת המבט שלו, ולא שלך. זה דורש מאמץ, סבלנות, ובעיקר – פתיחות.
אבל רגע, למה בכלל להשקיע בזה? למה לא להסתפק במה שאנשים אומרים לנו בפנים?
כי האמת נמצאת בשכבות. כמו בצל, צריך לקלף אותן אחת אחת. וזה משתלם! כשאנחנו מקשיבים באמת, אנחנו:
- מבינים טוב יותר: אנחנו יכולים לזהות צרכים, רצונות וחששות שאחרת היו נשארים חבויים.
- בונים אמון: אנשים מרגישים מוערכים ומובנים כשאנחנו מקדישים להם את מלוא תשומת הלב שלנו.
- משפרים את התקשורת: כשאנחנו מקשיבים טוב יותר, אנחנו גם מתקשרים טוב יותר. אנחנו יודעים איך להגיב בצורה שתהיה אפקטיבית ומועילה.
אבל בואו נהיה כנים, זה לא תמיד קל. לפעמים אנחנו עסוקים מדי במחשבות שלנו, בשיפוטים שלנו, בדעות הקדומות שלנו. לפעמים אנחנו מפחדים לשמוע את האמת.
אני? גם אני נופלת בזה לפעמים. זה קורה.
אז איך בכל זאת מצליחים?
- תשכחו רגע מעצמכם. הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא לשים את עצמכם בצד. לא לחשוב על מה אתם רוצים להגיד, לא לשפוט, לא לתכנן את התגובה שלכם. פשוט להיות שם, נוכחים, עם האדם שמולכם.
אחת השיטות שאני אוהבת להשתמש בהן היא "נשימה משותפת". לפני שאני מתחילה שיחה חשובה, אני לוקחת כמה נשימות עמוקות ומתמקדת בנשימה של האדם שמולי. זה עוזר לי להתחבר אליו ולהרגיע את המחשבות שלי.
- שימו לב לשפת הגוף. המילים הן רק חלק קטן מהתמונה. שפת הגוף יכולה לספר לנו הרבה יותר. מבט, תנועות ידיים, יציבה – כל אלה יכולים לתת לנו רמזים לגבי מה שהאדם מרגיש באמת.
שימו לב אם האדם נראה לחוץ, חסר ביטחון, או שמח. האם הוא משלב ידיים? האם הוא יוצר קשר עין? האם הוא מחייך חיוך אמיתי או מאולץ?
פאוזה קצרה. לפעמים דווקא השתיקה מספרת הכי הרבה.
- שאלו שאלות פתוחות. במקום לשאול שאלות שמצפות לתשובה של "כן" או "לא", שאלו שאלות שמזמינות את האדם לשתף יותר. לדוגמה, במקום לשאול "האם אתה מרוצה מהפרויקט?", שאלו "מה אתה הכי אוהב בפרויקט? ומה הכי מאתגר אותך?".
זו לא רק טכניקה, זה הזמנה.
- הקשיבו באמפתיה. נסו להבין את הרגשות של האדם שמולכם. נסו לראות את העולם מנקודת המבט שלו. זה לא אומר שאתם צריכים להסכים איתו, אבל זה אומר שאתם צריכים לכבד את הרגשות שלו.
* תובנה: אמפתיה היא לא חולשה, היא כוח. היא מאפשרת לנו ליצור קשרים עמוקים יותר ולפתור קונפליקטים בצורה יעילה יותר. מחקרים מראים שטיפוח אמפתיה מוביל לתוצאות טובות יותר בכל תחומי החיים (למשל, ראו את העבודה של ד"ר ברנה בראון על פגיעות ואמפתיה).
- תנו משוב. הראו לאדם שמולכם שאתם מקשיבים לו. תנו לו משוב מילולי ולא מילולי. הנהנו בראש, חזרו על מה שהוא אמר במילים שלכם, שאלו שאלות הבהרה.
כשליאת סיפרה לי על הפחד שלה לאכזב, אמרתי לה: "אני מבינה. זה בטח קשה להרגיש שאת צריכה להיות מושלמת כל הזמן." זה גרם לה להרגיש מובנת, וזה פתח את הדלת לשיחה אמיתית.
- היו סבלניים. לפעמים לוקח זמן לאנשים להיפתח ולשתף את מה שהם מרגישים באמת. אל תלחצו עליהם. תנו להם את המרחב והזמן שהם צריכים.
אני למדתי את זה בדרך הקשה. ניסיתי לפתור בעיות מהר מדי, בלי להקשיב באמת. זה תמיד נגמר רע.
- היו אותנטיים. אנשים יכולים לזהות חוסר כנות מקילומטרים. אם אתם לא אותנטיים, הם לא יבטחו בכם, והם לא ישתפו אתכם במה שהם מרגישים באמת.
פעם ניסיתי להעמיד פנים שאני יודעת משהו שלא ידעתי. זה היה נורא. כולם ראו את זה, וזה פגע באמינות שלי.
מה למדתי מליאת?
הבנתי שהקשבה אמיתית דורשת אומץ. אומץ להסתכל על עצמי, אומץ להודות בטעויות שלי, אומץ להיות פגיעה.
בסופו של דבר, ליאת ואני הצלחנו למצוא פתרון. היא קיבלה תמיכה נוספת, למדה איך לתעדף משימות, והכי חשוב – היא הרגישה בטוחה לבקש עזרה כשהיא צריכה. הפרויקט הצליח, אבל מה שהיה חשוב יותר הוא שהקשר בינינו התחזק.
עכשיו, אני תוהה - איך אתן מיישמות את זה בחיים שלכן? האם יש סיטואציה ספציפית שבה הייתן רוצות להקשיב טוב יותר? שתפו אותי!
