אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. ארוחת שישי, כולם סביב השולחן, ואני, מותשת אחרי שבוע עבודה מטורף, מנסה רק לנשום. ואז זה קרה – אמא שלי, באהבה אין קץ, אבל גם בחוסר מודעות מוחלט, התחילה "לייעץ" לי לגבי הקריירה שלי. שוב. ואני? אני פשוט קפאתי.
האמת? באותו רגע שנאתי את המילה "גבולות". הרגשתי שהיא רק מילה יפה שמסתירה מאחוריה הרבה כעס, ריחוק, ובעיקר – חוסר אונים. אבל אז, משהו קרה. התחלתי להבין שגבולות הם לא חומה שמפרידה, אלא גדר שמגנה על הגינה הפרטית שלנו. הבנתם? זה מה שאני רוצה שתקחו מהמאמר הזה - גבולות בריאים לא מרחיקים, הם מאפשרים קרבה אמיתית.
מה זה בכלל גבול בריא, ולמה כל כך קשה להציב אותו?
אז מה זה בעצם גבול בריא? ובכן, הוא לא צעקה, הוא לא התפרצות, הוא לא איום. הוא פשוט אמירה ברורה על מה אני מרגישה בנוח איתו, ומה לא. נקודה. נשמע פשוט, נכון?
אבל למה זה כל כך קשה ליישם? ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מסבירה בספרה "Dare to Lead" (כן, קראתי אותו!) שאנחנו מפחדים להציב גבולות כי אנחנו מפחדים לאכזב, להידחות, להיתפס כ"רעים". וזה הגיוני! גדלנו לתוך תרבות שמעודדת ריצוי, שמציבה אותנו בעדיפות שנייה (או שלישית, או רביעית...) אחרי כולם.
אבל הנה משהו שאולי יפתיע אתכם: הצבת גבולות היא לא אגואיסטית – היא חיונית לבריאות הנפשית שלנו. נקודה.
כשאנחנו לא מציבים גבולות, אנחנו נשחקים. אנחנו מרגישים מנוצלים, לא מוערכים, ובעיקר – מרוחקים מעצמנו. אנחנו שוכחים מה חשוב לנו, מה הצרכים שלנו, ומה אנחנו בכלל רוצים.
הטריק הקטן ששינה לי את הכל: לא מדובר רק במה את אומרת, אלא איך
אז איך עושים את זה נכון? אחרי שנים של ניסוי וטעייה (ויש לי הרבה סיפורים על טעויות!), הבנתי שהטריק הוא לא רק מה אני אומרת, אלא איך אני אומרת את זה.
פעם, כשהייתי צריכה לסרב לבקשה של אחותי לעזור לה עם הילדים שלה בסוף שבוע עמוס במיוחד, פשוט התפוצצתי עליה. "די! נמאס לי! אני לא בייביסיטר שלך!". ניחשתם נכון, זה לא עבד.
אבל אז למדתי טכניקה קטנה, אבל עוצמתית, ששינתה הכל. במקום לתקוף, התחלתי להתמקד בצרכים שלי. במקום להגיד "את תמיד מבקשת ממני עזרה", התחלתי להגיד "אני ממש צריכה את הסוף שבוע הזה כדי לנוח ולטעון מצברים".
וזה עבד! היא הבינה. לא כי היא פתאום הפכה להיות קדושה, אלא כי הסברתי לה מה אני צריכה, ולא רק מה היא רוצה.
הידעת? גבולות לא נועדו למנוע קונפליקטים, אלא לאפשר אותם בצורה בריאה
אני יודעת מה אתן חושבות עכשיו: "נעמה, זה נשמע נהדר, אבל המשפחה שלי לא כזאת רציונלית. הם יכעסו, הם יעלבו, הם ינסו לגרום לי להרגיש אשמה".
ואתן צודקות. זה בדיוק מה שיקרה. אבל הנה עוד תובנה מפתיעה: מטרת הגבולות היא לא למנוע קונפליקטים – אלא לאפשר אותם בצורה בריאה.
תחשבו על זה רגע. אם אנחנו כל הזמן נמנעים מקונפליקטים, אנחנו בעצם מדחיקים את הצרכים שלנו. אנחנו בונים כעס ותסכול, שמובילים בסופו של דבר להתפרצות גדולה ובלתי נשלטת.
לעומת זאת, אם אנחנו מציבים גבולות ברורים ומכבדים, אנחנו מאפשרים לעצמנו ולמשפחה שלנו לנהל את הקונפליקטים הקטנים בצורה בריאה, בלי לצבור משקעים רגשיים.
כמה תרגילים קטנים להתחלה (אבל ברצינות, תעשו אותם!)
אוקיי, אז איך מתחילים? אני לא הולכת לתת לכם רשימה של "חוקים" או "עשה ואל תעשה". אני פשוט אתן לכם כמה תרגילים קטנים, שאם תתמידו בהם, יכולים לעשות שינוי עצום:
- תרגיל 1: שימו לב לתחושות שלכם. מה גורם לכם להרגיש מוצפים, מרוקנים, כועסים? תרשמו את זה. זה המצפן שלכם.
- תרגיל 2: התחילו בקטן. אל תנסו לשנות את כל העולם ביום אחד. התחילו בגבול קטן, קל ליישום, ותראו איך זה מרגיש.
- תרגיל 3: תהיו עדינים עם עצמכם. זה תהליך. יהיו ימים טובים יותר וימים פחות. אל תלקו את עצמכם על טעויות.
ואם אתן מרגישות תקועות, תזכרו את המילים של הפסיכותרפיסטית המדהימה אסתר פרל: "האיכות של מערכות היחסים שלנו נקבעת על ידי היכולת שלנו להתמודד עם קונפליקטים".
מילה אחרונה ממני, מניסיון (וגם קצת מבושה)
אני יודעת שקל להגיד את כל זה, וקשה ליישם. אני בעצמי עדיין לומדת. אני עדיין עושה טעויות. אני עדיין מרגישה לפעמים אשמה כשאני מציבה גבול.
אבל למדתי דבר אחד: שווה להשקיע בעצמכם. שווה להציב גבולות. שווה לבנות משפחה מאושרת, גם אם זה אומר לעבור כמה קונפליקטים בדרך.
ומה איתכם? איזה גבול אתם הכי רוצים להציב במשפחה שלכם? שתפו אותי, אני כאן כדי להקשיב.
