האמנות האבודה של ההקשבה: איך באמת להבין את מה שאומרים לנו (וגם את מה שלא)

קטגוריה: יחסים + משפחה
Read Time: 1 min
A young woman with long, curly blonde hair is smiling warmly and listening intently. She has large, expressive eyes that convey genuine interest and empathy.
האמנות האבודה של ההקשבה: גלו איך להקשיב באמת לאנשים סביבכם, לשפר את מערכות היחסים שלכם ולהבין את העולם בצורה טובה יותר.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי באמת להקשיב. לא סתם לשמוע את המילים, אלא להקשיב. זה היה עם חברה טובה, נועה, שסיפרה על ריב עם בן הזוג שלה. הקשבתי, הנהנתי, ואז – טראח! – נתתי את העצה הגאונית שלי. "פשוט תעשי ככה וככה," אמרתי בביטחון.

היא הסתכלה עליי במבט ריק. "זה לא מה שרציתי לשמוע," היא אמרה בשקט. "רק רציתי שתקשיבי."

אופס.

באותו רגע הבנתי משהו חשוב: הקשבה היא לא פסיבית. היא לא רק לעמוד בשקט ולתת למישהו לדבר. היא אקטיבית, דורשת מאמץ, ובעיקר – אמפתיה. והאמת? היא אמנות שנשכחה קצת בעידן שלנו, עידן של צעקות וציוצים.

אז איך עושים את זה נכון? איך הופכים ממקשיבים פאסיביים לאמנים של הקשבה? זו השאלה שמטרידה אותי כבר שנים, ומסתבר – גם אתכם.

המאמר הזה הוא לא מדריך "עשה ואל תעשה". הוא יותר כמו מסע משותף, בו נגלה יחד את הסודות של ההקשבה האמיתית. מבטיחה לכם, בסוף המסע הזה, לא רק שתשמעו טוב יותר, אלא גם תבינו לעומק את האנשים סביבכם – ואולי, גם את עצמכם.

הקשבה: יותר מסתם שמיעה (והרבה פחות ממה שחושבים)

לפני כמה שנים נתקלתי במחקר מעניין על תקשורת בין-אישית. החוקרים גילו שאנחנו, בני האדם, מקשיבים רק ל-25% ממה שנאמר לנו. רק רבע! איפה השאר?

תאמינו או לא, רוב הזמן אנחנו עסוקים בלשפוט, להעריך, לתכנן מה לענות. הראש שלנו רץ קדימה, מנסה לפענח את הכוונות של הדובר, במקום פשוט להיות שם.

אבל רגע, מה בכלל ההבדל בין שמיעה להקשבה? ד"ר ברנדה אוסטרוף, מומחית לתקשורת בין-אישית, מסבירה שהשמיעה היא תהליך פיזיולוגי – האוזניים שלנו קולטות גלי קול. ההקשבה, לעומת זאת, היא תהליך פסיכולוגי – אנחנו מפענחים את המסר, מבינים את המשמעות שלו, ומתייחסים אליו. (Ostroff, B. (2014). Active listening. AMACOM).

אז איך עוברים משמיעה פסיבית להקשבה אקטיבית? הנה כמה נקודות חשובות:

  • נוכחות מלאה: זה אומר לשים את הטלפון בצד, לכבות את הטלוויזיה, ולהתמקד לחלוטין בדובר. זה קשה, אני יודעת. אבל תחשבו על זה כמתנה – אתם נותנים לאדם השני את מלוא תשומת הלב שלכם.

  • אמפתיה: נסו להבין את נקודת המבט של הדובר. מה הוא מרגיש? מה הוא חושב? אל תשפטו, פשוט תנסו להיכנס לנעליים שלו.

  • שאלות פתוחות: במקום לשאול שאלות שמצפות לתשובה "כן" או "לא", שאלו שאלות שמזמינות את הדובר להרחיב. למשל, במקום לשאול "היית עצובה?", שאלו "איך הרגשת?".

  • השתקפות: חזרו על מה שהדובר אמר במילים שלכם. זה מראה שאתם מקשיבים, ומאפשר לדובר לוודא שהבנתם אותו נכון.

  • הימנעות מפתרונות: לפעמים, אנשים לא רוצים עצות. הם רק רוצים שיקשיבו להם. אל תמהרו לתת פתרונות, פשוט תהיו שם בשבילם.

ההקשבה ככלי לשינוי (וגם קצת על מיינדפולנס)

אבל רגע, למה בכלל כל כך חשוב להקשיב? מה יוצא לנו מזה?

התשובה היא – הכל. הקשבה משפרת את מערכות היחסים שלנו, מעמיקה את הקשרים שלנו עם אנשים, ומאפשרת לנו להבין את העולם סביבנו בצורה טובה יותר. היא גם כלי עוצמתי לשינוי – גם שלנו, וגם של הסובבים אותנו.

ד"ר קארן רייביץ', פסיכולוגית קלינית ומומחית לחוסן, טוענת שהקשבה אקטיבית היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בחוסן נפשי. היא מסבירה שהקשבה מאפשרת לנו להרגיש מובנים ומוערכים, מה שמגביר את תחושת הביטחון העצמי שלנו ומאפשר לנו להתמודד עם קשיים בצורה טובה יותר. (Reivich, K., & Shatté, A. (2002). The resilience factor: 7 essential skills for overcoming life's inevitable obstacles. Broadway Books).

אבל האמת? להקשיב באמת זה קשה. הראש שלנו נודד, המחשבות שלנו מתרוצצות, ואנחנו מתקשים להישאר מרוכזים ברגע הנוכחי.

אז מה עושים?

אני מצאתי שהתרגול של מיינדפולנס עוזר לי מאוד. מיינדפולנס, או קשיבות, היא היכולת להיות מודעים לרגע הנוכחי, בלי לשפוט או להעריך. זה אומר לשים לב לנשימה שלנו, לתחושות הגוף שלנו, למחשבות שלנו – בלי לנסות לשנות אותן.

למה זה עוזר להקשיב? כי מיינדפולנס מאפשר לנו להשקיט את הרעשים בראש שלנו ולהתמקד במה שנאמר לנו. הוא גם עוזר לנו להיות יותר אמפתיים, כי אנחנו לומדים להכיר את הרגשות שלנו בצורה טובה יותר.

אני יודעת, זה נשמע קצת "ניו אייג'", אבל תאמינו לי, זה עובד. תנסו.

הקשבה כמו ריקוד:

יום אחד, בזמן שיעור ריקוד, המורה שלי אמרה משהו שנחרט לי בזיכרון: "ריקוד הוא לא רק לדעת את הצעדים. הוא הקשבה לגוף שלך ולמוזיקה."

ואז הבנתי. הקשבה היא כמו ריקוד. אנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו, לרגשות שלנו, למחשבות שלנו. ואנחנו צריכים להקשיב גם לאדם שמולנו – למילים שלו, לקול שלו, לשפת הגוף שלו.

רק כשאנחנו מקשיבים באמת, אנחנו יכולים ליצור קשר עמוק ואמיתי. רק כשאנחנו מקשיבים באמת, אנחנו יכולים להבין את העולם סביבנו בצורה טובה יותר.

אז בפעם הבאה שאתם מדברים עם מישהו, עצרו לרגע. נשמו עמוק. שימו את הטלפון בצד. ותקשיבו. לא רק למילים, אלא גם למה שביניהן.

אולי תופתעו ממה שתשמעו.

אני משאירה אתכם עם שאלה אחת: מה הדבר הכי חשוב שלמדתם על הקשבה? שתפו אותי בתגובות!