היי, נעמה כאן. בואו נדבר על רשתות חברתיות. אני יודעת, זה קצת כמו לדבר על אוכל טעים שמשמין – אנחנו אוהבים את זה, אבל וואו, כמה שזה יכול לסבך לנו את החיים. אני זוכרת תקופה שהטלפון היה כמו איבר נוסף בגוף שלי, והרשתות... הן היו הוריד הראשי. אתם יודעים, גלול אינסופי, תמונות מושלמות, חיים שנראים הרבה יותר מלהיבים משלי.
אבל משהו שם הרגיש לי לא נכון. התחלתי להרגיש שאני חיה קצת באיזה סרט שאני לא הבמאית שלו, אלא רק שחקנית משנה. וזה הבהיל אותי.
אז איך יוצאים מהלופ הזה בלי לוותר לגמרי על הכיף והחיבור שהרשתות יכולות להציע? שאלה טובה. אני עדיין לומדת, אבל הנה כמה תובנות שאספתי בדרך, חלקן על בשרי:
1. הזמן – הזהב האמיתי שלנו (ואיך הוא נגנב לנו מתחת לאף)
אחד הדברים שהכי עזרו לי זה להתחיל לעקוב אחרי הזמן שאני מבלה ברשתות. פשוט התקנתי אפליקציה שמראה לי כמה דקות (או שעות! איייי) אני שם כל יום. בהתחלה הייתי בשוק. אחר כך בכעס. ואז... התחלתי להבין.
"זמן הוא כסף," אומרים. אבל אני חושבת שזמן הוא הרבה יותר מזה. זמן הוא החיים שלנו. כל דקה שאנחנו מבזבזים על גלילה חסרת מטרה היא דקה שלא תחזור.
ואיפה אנחנו מבזבזים את הזמן הזה?
אני יודעת, קשה לשמוע. אני עדיין נאבקת בזה. אבל ברגע שהבנתי כמה זמן אני מבזבזת, התחלתי לחפש דרכים יצירתיות להחזיר אותו לעצמי.
2. הדיאטה הדיגיטלית – זה לא רק קינואה
אוקיי, אז אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לצמצם את הזמן. אבל איך עושים את זה בפועל? הנה כמה רעיונות שניסיתי:
- התראות – השקט הנפשי שלי: כיביתי את כל ההתראות מהרשתות. בהתחלה זה היה קשה, אבל מהר מאוד גיליתי שזה כמו לכבות את הטלוויזיה ברקע – פתאום יש לי יותר שקט בראש.
- מגבלת זמן יומית – חוק ברזל (גמיש): הגדרתי לעצמי מגבלת זמן יומית לכל רשת. זה לא תמיד מצליח, אבל זה כמו תזכורת עדינה שאומרת לי: "היי, אולי כדאי שתעשי משהו אחר עכשיו?"
- ניקוי רעלים דיגיטלי – סופ"ש בלי: פעם בחודש אני עושה סופ"ש בלי רשתות. זה קשה, אבל מדהים כמה דברים אפשר לעשות כשיש לך פתאום כל כך הרבה זמן פנוי.
3. מי אני עוקבת אחריו – ומה זה עושה לי?
פה אנחנו מגיעים לחלק היותר עמוק. כי זה לא רק עניין של זמן, אלא גם עניין של תוכן. אחרי מי אנחנו עוקבים? מה התוכן הזה גורם לנו להרגיש?
אני מודה, פעם עקבתי אחרי הרבה אנשים שהחיים שלהם נראו מושלמים. דוגמניות, משפיעניות, אנשים שמטיילים כל הזמן בעולם. זה היה כיף, אבל גם גרם לי להרגיש קצת... לא מספיק טובה.
אז התחלתי לעשות "ניקוי" גם בעוקבים שלי. הורדתי עוקב מאנשים שגרמו לי להרגיש רע עם עצמי, והתחלתי לעקוב אחרי אנשים שמעוררים בי השראה, שמלמדים אותי דברים חדשים, או סתם מצחיקים אותי.
האם אנחנו בוחרים את התוכן שלנו, או שהתוכן בוחר אותנו?
זה שינה לי את כל התמונה. פתאום הרגשתי שאני צורכת תוכן שמזין אותי, ולא תוכן שמרוקן אותי.
4. רשתות חברתיות – כלי, לא מטרה
התובנה הכי גדולה שלי היא שהרשתות החברתיות הן בסך הכל כלי. הן יכולות להיות כלי מדהים לחיבור, ללמידה, ליצירתיות. אבל הן יכולות גם להיות כלי הרסני שגונב לנו את הזמן, את האנרגיה ואת השמחה.
השאלה היא איך אנחנו בוחרים להשתמש בהן.
אני לא אומרת שצריך למחוק את כל האפליקציות ולהפוך לנזירים דיגיטליים. ממש לא. אני עדיין אוהבת לשתף תמונות של האוכל שלי ולראות מה החברים שלי עושים. אבל אני מנסה לעשות את זה בצורה מודעת יותר, בצורה שמשרתת אותי, ולא בצורה שאני משרתת את הרשתות.
5. מצאו את ה"אוף ליין" שלכם
אחת הדרכים הכי טובות להתנתק מהרשתות היא למצוא דברים שאנחנו אוהבים לעשות בעולם האמיתי. דברים שממלאים אותנו באנרגיה, שמחברים אותנו לעצמנו, שמזכירים לנו שיש חיים מחוץ למסך.
בשבילי זה ציור, קריאה, טיולים בטבע, זמן עם חברים ומשפחה. בשבילכם זה יכול להיות כל דבר אחר.
מה הדבר הזה שמחכה לכם מחוץ למסך?
הנה משהו שאולי יפתיע אתכם: מחקרים מראים שאנשים שמבלים יותר זמן בטבע הם מאושרים יותר ופחות חרדים. אז אולי כדאי לנו לצאת קצת מהבית ופשוט לנשום אוויר צח? (מקור: Kaplan, R., & Kaplan, S. (1989). The experience of nature: A psychological perspective. Cambridge University Press). וגם, קראתי פעם ראיון עם פרופסורית לפסיכולוגיה שהיא לגמרי מכורה לסדרות טלוויזיה. נקודת המבט שלה הייתה – כל עוד את מודעת לזה, וזה לא פוגע לך בתפקוד, אז תהני! (אני מצטערת שאני לא זוכרת את השם שלה!)
לסיכום (או שלא ממש)
המאבק הזה עם הרשתות הוא מאבק מתמשך. אין פתרונות קסם, ואין דרך אחת נכונה לעשות את זה. אבל אני חושבת שהצעד הראשון הוא להיות מודעים להשפעה של הרשתות על החיים שלנו, ולהתחיל לעשות בחירות מודעות יותר לגבי איך אנחנו בוחרים להשתמש בהן.
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות? אשמח לשמוע מה עובד בשבילכם, ומה לא. כי כמו שאמרתי, אני עדיין לומדת. ואני מאמינה שהכי כיף ללמוד ביחד.
